תקני מגורי עובדים (אתרי חקלאות ימית מרוחקים)
אתרי חקלאות ימית מרוחקים, פעולות כלובים ימיים, מדגרות במיקומים מבודדים ועבודה מבוססת כלי שיט, דורשים לעיתים קרובות דיור המסופק על ידי המעסיק. תקני מגורים מתייחסים לכשירות בסיסית למגורים (שטח מספק לדייר, תברואה, גישה למים נקיים, בטיחות אש, אוורור) יחד עם החשש הספציפי לזכויות עובדים שדיור הנשלט על ידי המעסיק עלול להפוך לכלי שליטה כפייתית אם המשך הגישה של עובד למקלט קשור במפורש או במרומז לעמידה בדרישות תעסוקה שהיה מסרב להן אחרת. זוהי דינמיקה נפרדת מאיכות המגורים עצמה אך קשורה אליה קשר הדוק בהערכת ציות חברתי. צפיפות יתר, הפרדה לא מספקת בין מתקני שינה ותברואה, וחוסר אחסון אישי מאובטח למסמכי זהות וחפצים אישיים הם ממצאי ביקורת נפוצים במגורי עובדים ברמה נמוכה, כאשר כל אחד מהם הוא מצב מדיד וניתן לבדיקה שמבקרי חברה מעריכים ישירות באמצעות ביקורים באתרים, במקום להסתמך אך ורק על תיאורים המסופקים על ידי ההנהלה לגבי איכות המגורים. עלויות המנוכות משכר עבור דיור המסופק על ידי המעסיק דורשות בדיקה ספציפית, שכן ניכויים מוגזמים או לא שקופים של עלויות דיור יכולים לתפקד כהפחתת שכר דה פקטו או מנגנון חוב, בדומה לדינמיקה הנצפית בסיכון לעבודת כפייה הקשורה לדמי גיוס. זה הופך את נוהלי ניכוי עלויות הדיור לפריט ספציפי סטנדרטי בביקורות שכר ועבודה מקיפות, במקום להתייחס אליו כחשש נפרד ובלתי קשור הקשור רק למגורים. מגורי צוות כלי שיט נושאים תקנים ימיים ייחודיים משלהם, המתייחסים למגבלות שטח מצומצם וזמן ממושך בים שתקני מגורים יבשתיים אינם צופים ישירות, ומחייבים מסגרות ביקורת המכסות צוות כלי שיט ליישם קריטריונים ימיים ספציפיים למגורים במקום תקני דיור יבשתיים גנריים.
