שכר מחיה וסיכון גניבת שכר (עבודה בענף פירות הים)
שכר מחיה, להבדיל משכר מינימום חוקי, מחושב כך שיכסה את עלות המחיה הבסיסית של העובד — דיור, מזון, שירותי בריאות — בהקשר המקומי הספציפי שבו הוא מועסק, ומשמש יותר ויותר כמדד ייחוס שתוכניות הסמכה וקניינים אחראיים משתמשים בו כדי להעריך האם עמידה בשכר המינימום החוקי בלבד אכן עונה על הצרכים הכלכליים האמיתיים של העובדים, שכן תועד כי שכר המינימום החוקי באזורים ומגזרים מסוימים נופל משמעותית ממה שחישוב שכר מחיה לאותו מיקום מצביע כנדרש לקיום בסיסי. גניבת שכר, תת-תשלום שיטתי לעובדים ביחס למה שמגיע להם על פי חוק או חוזה, מתרחשת באמצעות מספר דפוסים חוזרים הניתנים לביקורת, האופייניים ספציפית לעבודה בענף פירות הים: שעות נוספות שאינן מתועדות או שאינן משולמות, נפוצות במיוחד במפעלי עיבוד עם לוחות ייצור משתנים המוכתבים על ידי ביקוש, ניכויים לא תקינים או לא גלויים עבור דיור, ציוד או דמי גיוס המפחיתים את השכר נטו מתחת לשכר המוסכם, ומערכות תשלום לפי תפוקה (קבלנות) המחושבות באופן שבפועל מניב פחות משכר המינימום החל לאחר התחשבות בשעות העבודה בפועל. מתודולוגיית ביקורת שכר לאיתור גניבת שכר מצליבה בדרך כלל רישומי נוכחות (רצוי ממערכת נוכחות עצמאית ולא מדיווח עצמי של שעות) מול רישומי תשלום בפועל וראיונות עם עובדים, שכן תיעוד השכר של המתקן עצמו, אם הוא מזויף או חלקי, לא יחשוף תת-תשלום שעדות עובדים ומעקב נוכחות עצמאי יכולים לחשוף. מכיוון שתנאי השכר משפיעים ישירות על הפגיעות הכלכלית של כוח העבודה לדינמיקות של גיוס כופה ושעבוד חוב המאפיינות עבודת כפייה, נהוג להעריך יחד פרקטיקות שכר ודמי גיוס בביקורות ציות חברתי ולא כקטגוריות סיכון נפרדות לחלוטין.
