ברירת משפחות ותיעוד אילן יוחסין

ברירת משפחות היא אסטרטגיית רבייה שבה משפחות שלמות של אחים מלאים (full-sib) או אחים למחצה (half-sib) של דגים מגודלות בנפרד במיכלים או מסומנות באמצעות שבבים זעירים (microchips) עד שניתן למדוד תכונת ביצועים (גדילה, שרידות, תפוקת פילה, עמידות למחלות), והמשפחות הטובות ביותר נבחרות כהורים לדור הבא. מכיוון שדגים מייצרים מאות צאצאים ולא ניתן לזהותם חזותית, תיעוד אילן יוחסין, בדרך כלל באמצעות תגי PIT (passive integrated transponder), ייחוס הורות באמצעות DNA, או גידול פיזי של משפחות, הוא תנאי מקדים. ממוצעי משפחות מדויקים יותר מרישומים פרטניים מכיוון שהם מנטרלים השפעות מיכל ומזון, אך הם גם חושפים סיכון של הזדווגות קרובים (inbreeding) אם נשמרות מעט מדי משפחות. תוכניות מעשיות מעריכות בדרך כלל 50 עד 200 משפחות לדור, משמרות את 20 עד 30 המשפחות המובילות כדגי רבייה, ומשתמשות בתכנוני הזדווגות (פקטוריאליים או מקוננים) הממזערים קרבה גנטית בין ההורים הנבחרים. התועלת התפעולית משמעותית: בחירה על בסיס ממוצעי משפחות לגדילה מניבה באופן שגרתי שיפור של 5% עד 15% לדור עם הרבה פחות סחף מאשר ברירה המונית בתוך אוכלוסייה. ברירת משפחות היא עמוד השדרה של רוב תוכניות הרבייה המודרניות בחקלאות ימית עבור סלמון, פורל, דניס ומושט, והיא משתלבת עם בקרת גודל אוכלוסייה אפקטיבי, ברירה בעזרת סמנים וברירה גנומית.