תוכנית השבחה סלקטיבית

תוכנית השבחה סלקטיבית היא שיפור שיטתי, רב-דורי, של הגנטיקה של אוכלוסיית חיות משק, על ידי זיהוי פרטים עדיפים עבור תכונות מוגדרות – קצב גדילה, יחס המרה מזון (FCR), עמידות למחלות, תפוקת פילה, גיל בגרות – והרבייתם באופן מועדף, תוך שינוי ממוצע האוכלוסייה בכל דור. הרווח לדור תלוי בתורשתיות התכונה (קצב גדילה הוא בדרך כלל תורשתי במידה בינונית, עמידות למחלות לעיתים קרובות נמוכה יותר אך קיימת), עוצמת הברירה, ומידת הדיוק בהערכת ערכי הרבייה; תוכניות העוקבות אחר אילנות יוחסין מלאים עם תגים אישיים או, יותר ויותר, סמנים גנומיים (פאנלי SNP המאפשרים ברירה גנומית) מדווחות על רווחים מתמשכים בסדר גודל של 10-15% לדור עבור גדילה בסלמוניים, עם שיפורים מצטברים ב-FCR בסדר גודל דומה לאורך עשורים – בין מניעי היעילות בעלי המינוף הגבוה ביותר בתעשייה. דיסציפלינות ניהול גנטי קובעות את הצלחת או כישלון התוכנית: יש לשלוט בהזדווגות קרובה (בדרך כלל נשמרת מתחת לכ-1% לדור באמצעות הזדווגות בתרומה אופטימלית), לשמור על גודל אוכלוסייה אפקטיבי, ולנטר תכונות קשורות, שכן ברירה כבדה לגדילה מהירה עלולה לשחוק את העמידות למחלות או את איכות הבשר אם אלו אינן גם ביעדי ההשבחה. מכיוון שהתוצאות מצטברות לאורך דורות ואופק ההחזר ארוך, תוכניות השבחה מנוהלות על ידי חברות גנטיקה מתמחות או מפיקים גדולים משולבים אנכית, כאשר רוב זרעי הסלמון, הטרוטה, האמנון והשרימפס המסחריים כיום נובעים מתוכניות פורמליות ולא ממלאי רבייה שנתפס בטבע.