ברירה גנומית (חקלאות ימית)
ברירה גנומית היא שיטת רבייה המשתמשת בנתוני סמנים גנומיים רחבי-גנום, בדרך כלל עשרות אלפי SNPs, יחד עם רישומים פנוטיפיים כדי לחזות את הערך הגנטי (ערך רבייה גנומי מוערך, GEBV) של דגי רבייה מועמדים לפני שהם מגיעים לגיל רבייה. בחקלאות ימית, שבה תכונות כמו עמידות למחלות ואיכות פילה ניתנות למדידה רק על ידי חשיפת דגים לאתגרים או שחיטתם, הברירה הגנומית היא מהפכנית: אוכלוסיית ייחוס של כמה אלפי דגים שעברו גנוטיפ ופנוטיפ מאמנת מודל חיזוי, אשר מיושם לאחר מכן על אלפי מועמדים לברירה שעברו גנוטיפ כצעירים. דיוקים מדווחים של GEBVs לעמידות לכיני ים, מחלות חיידקיות ומחלת לבלב ויראלית נעים בין 0.4 ל-0.8, בהתאם לגודל אוכלוסיית הייחוס ותורשתיות התכונה, ומכפילים בערך את תגובת הברירה בהשוואה לברירת משפחות מסורתית. ההשלכות התפעוליות הן דורות מהירים יותר, עלות נמוכה יותר לכל החלטת ברירה, והיכולת לבחור תכונות שבעבר היו יקרות מדי למדידה במועמדים. ברירה גנומית דורשת השקעה מתמשכת בשבבי SNP או ריצוף, אילן יוחסין מתוחזק היטב, ובקרה קפדנית על גודל האוכלוסייה האפקטיבי כדי שבחירה אינטנסיבית מבוססת סמנים לא תקרוס את המגוון הגנטי. היא כיום סטנדרטית בגידול סלמון אטלנטי ומתפשטת לתוכניות שרימפס, דניס ומושט.
