התכסות ביולוגית

התכסות ביולוגית היא הצטברות בלתי רצויה של מיקרואורגניזמים, אצות, בלוטי ים, מולים ואורגניזמים ישיבים אחרים על מבני חווה שקועים, כולל כלובים צפים, רשתות כלובים, קווי עגינה, צינורות יניקה וחיישנים. קהילת ההתכסות מתפתחת תוך ימים כקרום רירי חיידקי ומתקדמת להתכסות מאקרו תוך שבועות במים חמים ופוריים, סותמת בהדרגה פתחי רשת, מוסיפה משקל וגרר לכלובים, ומגבילה את זרימת המים דרך רשתות וצינורות. ההשלכות הן תפעוליות וביולוגיות: חילוף מים מופחת בתוך כלובים מוריד את רמת החמצן המומס בעומק, רשתות כבדות ומזוהמות מפעילות לחץ על העוגנים בסערות, ומסנני יניקה סתומים משבשים את פעולת המשאבות. שיטות הבקרה כוללות החלפת רשתות במים וניקוי בלחץ גבוה, ציפויים נגד התכסות לרשתות ורשתות מסגסוגת נחושת, ועבור צינורות, כלורינציה תקופתית או ניקוי פנימי (pigging). תדירות הניקוי היא פשרה בין עלויות עבודה ובטיחות צלילה לבין רווחת הדגים, ואירועי ניקוי חייבים להיות מתוזמנים כדי למנוע לחץ על הדגים בתקופות רגישות כמו טיפולים נגד כיני ים או טמפרטורה גבוהה. התכסות ביולוגית גם מעבירה מינים פולשים בין אתרים, ולכן חלק מתחומי השיפוט מסדירים את ניהול ההתכסות בכלי שיט וציוד כלובים המועברים בין אזורי גידול.