סימון ארץ מוצא (פירות ים)
דרישות סימון ארץ מוצא מחייבות שפירות ים הנמכרים בקמעונאות או, בתחומי שיפוט מסוימים, באמצעות שירותי מזון, יחשפו את המדינה שבה המוצר נתפס או גודל, ובתבניות רבות גם יבחינו בין מוצר שנתפס בטבע לבין מוצר שגודל בחווה. זה מספק לצרכנים מידע שרגולטורים קבעו כחיוני להחלטות רכישה, אף על פי שהדרישה מוסיפה נטל עקיבות ותיעוד לאורך שרשרת האספקה כדי לתמוך בטענה המופיעה על התווית הסופית. קביעת המקור הבסיסית של דרישת הסימון עוקבת בדרך כלל אחר אותה לוגיקה של 'שינוי מהותי' המשמשת בכללי מכס של מקור, כלומר, תווית ארץ המוצא של מוצר ומקורו המכסי למטרות מכס קשורים אך נשלטים על ידי מסגרות רגולטוריות נפרדות, שלא תמיד מתואמות באופן מושלם. ניואנס זה גרם לבלבול תאימות בקרב מעבדים שהניחו ששתי הקביעות יתאימו אוטומטית. האכיפה משתנה באופן משמעותי לפי תחומי שיפוט, ממשטרי ביקורת וענישה חזקים בשווקים מרכזיים מסוימים ועד למערכות המפוקחות בעיקר באופן עצמי במקומות אחרים. מקרים מתועדים של סימון שגוי, מוצר ממדינה אחת או שיטת גידול אחת המסומן כאחר כדי להשיג פרמיית מחיר או העדפת צרכנים, חופפים באופן מהותי לבעיית הונאת פירות הים והחלפת מינים הרחבה יותר, שכן טענות מקור שקריות וטענות מינים שקריות מתרחשות לעיתים קרובות יחד באותה שרשרת אספקה הונאתית. סימון מקור מדויק תלוי לחלוטין בנתוני עקיבות במעלה הזרם המקושרים באופן אמיתי למנה הספציפית המסומנת, כלומר, מתקן המעבד חומר גלם ממקורות מעורבים ללא הפרדה קפדנית של אצוות אינו יכול לתמוך באופן מהימן בטענת מקור על מוצרו המוגמר, ללא קשר למידת הביטחון שלו לגבי הדיוק הכללי של הטענה.
