מדיניות דילול אוכלוסין והשמדה
השמדה (Stamping out) היא המתה מכוונת, לעיתים קרובות ביוזמת הרגולטור, של אוכלוסייה נגועה כולה (או בסיכון גבוה להידבקות) במטרה ספציפית לחסל מאגר מחלה לפני שהיא מתפשטת הלאה. זהו אמצעי חמור אך לעיתים הכרחי המיושם כאשר פתוגן חייב דיווח או בעל השלכות חמורות אחרות מאושר, והכלה או טיפול בלבד נחשבים בלתי מספקים למניעת התפשטות אזורית או כלל-תעשייתית. ההחלטה להורות על השמדה מוטלת בדרך כלל על הרשויות הרגולטוריות ולא על החווה בלבד, שכן מטרת האמצעי חורגת מאינטרס החווה הבודדת וכוללת הגנה על חוות שכנות, ובמקרים חמורים, על מעמד המחלה וגישת הסחר של אזור או מדינה שלמה. זו הסיבה שמדינות רבות משלבות צווי השמדה חובה עם תוכנית פיצויים כדי להפחית את התמריץ של חקלאים להסתיר התפרצות במקום לדווח עליה. השמדה נכונה דורשת שיטות המתה הומניות, סילוק נכון של פגרים למניעת שחרור פתוגנים במהלך התהליך עצמו, וחיטוי יסודי של המתקן לאחר מכן לפני כל אכלוס מחדש, שכן אירוע השמדה שבוצע באופן חלקי עלול להותיר פתוגנים שיוריים במשקעים, בציוד או במבנים שידביקו מחדש אוכלוסייה עוקבת שאוכלסה מחדש בתמימות. מדיניות זו היא במפורש כלי מוצא אחרון בהיררכיה מתוכננת היטב של ניהול מחלות, המשקפת הן את העלות הכלכלית החמורה שלה לתפעול הנפגע והן את העיקרון הרחב יותר שגילוי מוקדם וביטחון ביולוגי שגרתי חזק נועדו להפוך את ההגעה לנקודה זו לחריגה ולא לתוצאה הצפויה של התפרצות.
