בדיקת אבחון ELISA (חקלאות ימית)

מבחן אימונוסורבנטי מקושר אנזים (ELISA) מזהה חלבון ספציפי, בין אם אנטיגן של פתוגן עצמו או נוגדן שהחיה המארחת ייצרה בתגובה לזיהום, על ידי קישורו לנוגדן מקובע על צלחת ויצירת אות צבעוני או פלואורסצנטי מדיד, פרופורציונלי לכמות הקיימת. זוהי טכניקה שבדרך כלל זולה ומהירה יותר לביצוע בקנה מידה גדול מאשר בדיקות מבוססות PCR, אך בדרך כלל פחות רגישה בזיהוי עומסי פתוגנים נמוכים מאוד ותלויה בנוכחות ובשלמות חלבון המטרה, במקום לזהות ישירות את החומר הגנטי של האורגניזם. ELISA לזיהוי אנטיגנים מאשר ישירות נוכחות פתוגן נוכחית, ושימושי לסינון מהיר וזול יותר של מספר רב של דגימות, כגון ניטור בריאות שגרתי במדגרות או בחוות. לעומת זאת, ELISA לזיהוי נוגדנים חושף תגובה חיסונית בעבר או בהווה, ושימושי להערכת היסטוריית חשיפה או יעילות חיסון באוכלוסייה, במקום לאשר זיהום פעיל נוכחי. יישומים נפוצים בחקלאות ימית כוללים זיהוי מהיר של רעלנים (כגון סינון רעלני רכיכות משתקים או משלשלים לפני קציר) ובדיקות מסוימות למחלות חיידקיות וטפיליות, כאשר ערכות ELISA מציעות בדיקות מעשיות בשטח או ברמת החווה ללא צורך במעבדה מולקולרית מאובזרת במלואה. תגובתיות צולבת, שבה נוגדן של בדיקה נקשר לחלבון דומה אך אינו מטרה ומייצר תוצאה חיובית כוזבת, היא המגבלה הטכנית העיקרית הדורשת אימות מול דגימות שליליות ידועות לפני שתוצאת ELISA נחשבת אבחונית ולא רק מרמזת.