חיסון (דגים)

חיסון דגים הוא חשיפה מכוונת של דגים מתורבתים לאנטיגן — חיידקים או וירוסים מומתים, או תת-יחידות רקומביננטיות — כדי לעורר חסינות אדפטיבית ספציפית לפני חשיפה טבעית, והוא נחשב לאחת ההתקדמויות המשמעותיות ביותר בבקרת מחלות בתולדות החקלאות הימית: האימוץ הנרחב של חיסונים הניתנים בהזרקה נגד פורונקולוזיס וויבריוזיס בחוות סלמון נורווגיות מתחילת שנות ה-90 הפחית את השימוש באנטיביוטיקה שם בכ-95–99%, ובכך שינה באופן מהותי את הפרופיל הסביבתי של גידול הסלמון. לכל דרך מתן יש את מקומה: הזרקה (תוך-צפקית, בדרך כלל 0.05–0.1 מ'ל לדג צעיר (סמולט) במשקל 20–80 גרם) מספקת את ההגנה החזקה והעקבית ביותר ותומכת בתכשירים מרובי-ערכים, אך דורשת טיפול פרטני; טבילה (30–60 שניות בחיסון מדולל) מתאימה לדגים קטנים במדגרות אך מניבה הגנה קצרה ופחות אחידה; מתן דרך הפה באמצעות מזון מצופה הוא הפחות עתיר עבודה אך הפחות אמין עקב פירוק אנטיגנים במעי, אם כי קיים שיפור באמצעות אנקפסולציה. קיימות מגבלות: דגים חייבים להיות גדולים ובריאים מספיק כדי לפתח תגובה חיסונית, ולכן שלבי החיים המוקדמים מסתמכים על ביו-בטיחות במקום זאת; ההגנה היא ספציפית לפתוגן ולעיתים קרובות לסרוטיפ, ודורשת ידע אזורי לגבי אילו אנטיגנים חשובים; וחסינות הנגרמת על ידי חיסון אורכת שבועיים עד שישה שבועות להתפתח, כך שהתזמון ביחס לאירועי לחץ כמו העברה לים מתוכנן, ולא מקרי. חיסון משלים — לעולם אינו מחליף — ביו-בטיחות, ניהול איכות מים וטיפול נאות, ומהווה שכבה אחת באסטרטגיית הגנה רב-שכבתית מפני מחלות.