מדדי יחס המרה מזון לפי מינים

מדדי יחס המרה מזון (FCR) לפי מינים הם טווחי יחס המרה מזון ריאליים המשמשים להערכת ביצועי החווה, המצוטטים בדרך כלל כמשקל מזון ליחידת עלייה במשקל הדג (נמוך יותר טוב יותר): בסביבות 1.0-1.2 לסלמון אטלנטי, 1.2-1.4 לבס ודניס, 1.0-1.3 לפורל קשת, 1.2-1.6 לשרימפס, ו-1.3-1.8 לאמנון וקרפיון בתנאים מסחריים. טווחים אלה מקודדים את הביולוגיה של המינים: סלמון יעיל בין השאר בגלל פיזיולוגיה של מים קרים ומזונות עתירי אנרגיה, בעוד ששרימפס מאבדים את שלמות הכופתיות למים והתנהגות חיפוש מזון. יש לקרוא מדדים תמיד בהקשר של טמפרטורת מים, שלב חיים וסוג מזון, כך שהשוואה משמעותית רק בין פעולות דומות; אותה חווה יכולה להשתנות באופן לגיטימי ב-0.2 יחידות FCR בין מחזורי חורף לקיץ. חוות עילית פועלות 5-10% מתחת לממוצע, והפער הוא לעיתים רחוקות גנטי: הוא נובע ממשמעת האכלה, דיוק הערכת ביומסה, ניהול איכות המזון ומצב בריאותי. מדדים משרתים שלוש מטרות תפעוליות: קביעת תקציבי ייצור ריאליים, הפעלת חקירה כאשר ה-FCR בפועל חורג ביותר מ-0.1 מהצפוי, והערכת טענות ספקי מזון. הם חשובים גם מבחינה מסחרית, שכן שיפור של 0.1 ב-FCR בחווה של 1,000 טון שווה בערך ל-80-100 טון מזון שנחסך למחזור, ולעיתים קרובות זהו מנוף הרווח הגדול ביותר בעסק.