גורמים אנטי-תזונתיים
גורמים אנטי-תזונתיים (ANFs) הם תרכובות במרכיבי מזון המפחיתות את ניצול חומרי המזון או פוגעות בבעל החיים למרות שהן תורמות להרכב הכימי של המרכיב. קבוצות עיקריות הרלוונטיות למזון לבעלי חיים מימיים כוללות מעכבי פרוטאז ולקטינים (במיוחד מעכב טריפסין בקמח סויה גולמי), פיטאט, גלוקוזינולטים וחומצה ארוקית בלפתית, גוספול בזרעי כותנה, סאפונינים בסויה וקינואה, טאנינים בקמחים צמחיים שונים, ופוליסכרידים שאינם עמילן. השפעותיהם נעות מעיכוליות חלבון מופחתת וצריכת מזון מופחתת ועד לנזק לאפיתל המעי, איברים מוגדלים והפרעה בבלוטת התריס. הרמות נשלטות על ידי עיבוד: קלייה מפחיתה את מעכב הטריפסין לרמות בטוחות (מתחת ל-4-5 מ"ג/גרם), מיצוי בממס וחום מפחיתים גוספול, וטיפוח יצר זני קנולה דלי גלוקוזינולטים. עבור המנסח, עומס ה-ANF קובע את תקרת ההכללה המעשית של כל מרכיב צמחי באופן ספציפי למין: סלמון סובל בערך 15-20% קמח סויה לא מטופל לפני שסיכון לדלקת מעיים עולה, בעוד שמינים אוכלי כל כמו אמנון וקרפיון סובלים הרבה יותר. הזנחת תקרות ANF היא גורם שורש נפוץ לסטייה בלתי מוסברת ב-FCR לאחר שינוי פורמולה, מכיוון שנזק למעי פוגע בעיכול של כל התזונה, לא רק במרכיב הפוגע.
