שפל רביית קרובים

שפל רביית קרובים הוא אובדן הכשירות, הגדילה, השרידות וביצועי הרבייה המתרחש כאשר דגים קרובי משפחה מזווגים והצאצאים הופכים הומוזיגוטיים לאללים רצסיביים מזיקים. בחקלאות ימית, הוא מצטבר בשקט מכיוון שקומץ זוגות רבייה יכולים לייצר אלפי צאצאים המאכלסים חוות שלמות, ובאוכלוסיות מדגרה סגורות, קצב רביית הקרובים עולה בערך כ-1/(2Ne) לדור, כאשר Ne הוא גודל האוכלוסייה האפקטיבי. השפעות מדידות כוללות ירידה של 1 עד 2% במשקל הגוף לכל 10% מקדם רביית קרובים (F), שיעורי מומים מוגברים בזחלים, איכות זרע מופחתת, ועמידות נמוכה באופן חד למחלות; מחקרים על סלמונידים מראים עונשי שרידות של 5 עד 15% בערכי F מעל 0.10. הגנות מעשיות הן מכוונות: שמירה על לפחות 50 עד 100 הורים שאינם קרובים לדור, סיבוב זוגות רבייה עם אימות אילן יוחסין או הורות DNA, שימור זרע בהקפאה מזכרים מייסדים, וניטור רביית קרובים בפועל באמצעות סמנים גנומיים במקום להניח שאילנות היוחסין נכונים. שפל רביית קרובים הוא הסיבה העיקרית לכך ששושלות מדגרה קטנות ומבודדות דועכות לאחר מספר דורות, והוא מערער את ההישגים של כל תוכנית טיפוח סלקטיבי. הוא משקל נגד ישיר לעוצמת ברירת משפחות וחייב להיות מנוהל יחד עם גודל אוכלוסייה אפקטיבי וניצול הטרוזיס בתוכניות היברידיות.