לחץ טיפול והובלה (דגים חיים)

לחץ טיפול והובלה הוא העומס הפיזיולוגי המוטל על דגים כתוצאה מלכידה, דיג ברשת, מיון, שאיבה, כליאה ותנועה בין בריכות, מכלי גידול או חוות. הוא מתבטא באמצעות עלייה ברמות קורטיזול וגלוקוז, קצב אוורור מוגבר, עור כהה ואובדן שיווי משקל, ונמדד מדגימות דם או מתנועת מכסי הזימים לאחר הפרעה סטנדרטית. לחץ טיפול אקוטי נסבל בדרך כלל ומתאושש תוך 24 עד 72 שעות, אך חשיפה חוזרת או ממושכת מדכאת את המערכת החיסונית, מרוקנת את מאגרי הגליקוגן בכבד, מפחיתה את צריכת המזון בעד 50 אחוזים בימים הראשונים, ופותחת פתח לפתוגנים אופורטוניסטיים כמו Flavobacterium ו-Vibrio. הובלה בניהול לקוי עם חמצן נמוך, פחמן דו-חמצני מצטבר או שינויי טמפרטורה פתאומיים היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לתמותה לאחר איכלוס בהעברת סמולטים, קציר ודגי מאכל המועברים חיים. נוהג טוב מגביל את זמן הדיג ברשת לשניות, שומר על הדגים במים מחומצנים בטמפרטורה תואמת, מרעיב אותם 24 עד 48 שעות מראש כדי להפחית עומס אמוניה וצואה, ומאפשר תקופת התאוששות עם הפרעה מינימלית לפני חידוש ההאכלה. עבור מגדלים, מזעור אירועי טיפול והכשרת צוותים לטכניקות עדינות מניב רווחים מדידים בהישרדות ובאחידות הגדילה.