ניצול פחמימות בדגים

ניצול פחמימות בדגים מתאר את היכולת המוגבלת אך המשתנה בין מינים של דגי סנפיר לעכל ולעבד עמילן וסוכרים, יכולת הנמוכה בהרבה מזו של בעלי חיים בעלי דם חם. דגים טורפים כמו סלמון ולברק מעכלים עמילן מגולען (ג'לטיני) ביעילות של 30-60% בלבד וסובלים כ-10-20% פחמימות ניתנות לעיכול בתזונה, בעוד שקרפיונים ואמנונים אוכלי כל מסוגלים להתמודד עם 30-45%. המגבלה היא מטבולית ולא עיכולית בלבד: דגים מראים ויסות נמוך של אחסון גליקוגן בכבד וגלוקונאוגנזה מתמשכת, ועודף פחמימות גורם להצטברות גליקוגן ושומן בכבד (הפטוסטאטוזיס), מה שמפחית את הצמיחה ואת תפקוד הכבד. פחמימות עדיין ממלאות תפקידים טכנולוגיים חיוניים כחומר מקשר, מטריצת כופתיות, וחוסך אנרגיה: כל יחידת אנרגיה המסופקת על ידי עמילן מחליפה חלבון ושומן יקרים. עיבוד משפיע מאוד על הערך: אקסטרוזיה מגליענת עמילן, ומעלה את יכולת העיכול שלו מערכים גולמיים של 20-40% ל-50-80%, בעוד שעמילן דגנים טבעי בכופתיות קרות מנוצל בצורה גרועה. עבור יצרן המזון, היעדים המעשיים הם תקרות עמילן מתאימות למין, העדפה למוצרים מוגלענים מאוד שעברו אקסטרוזיה, וניטור מצב הכבד בדגי רבייה ובדגים הגדלים במהירות. חריגה מתקרת הפחמימות מתבטאת תחילה בצואה רכה, משקעי שומן, ופגיעה הולכת וגוברת ב-FCR.