רישוי ותיחום אתרים ימיים פתוחים
רישוי ותיחום אתרים ימיים פתוחים הוא התהליך הרגולטורי שבאמצעותו מוקצה לחווה לגידול דגים שטח ימי מוגדר, עם תנאים לגבי קואורדינטות, ביומסה מקסימלית, מספר כלובים, הפקרת אתר (fallowing), וניטור סביבתי, עוד לפני עיגון מבנה יחיד. רישיונות בדרך כלל קובעים את כושר הנשיאה של האתר באמצעות מודלים הידרודינמיים ובנתים (benthic) של פיזור חומרים מזינים, מגבילים את הביומסה הקיימת באתר לרמות שנקבעו על ידי כושר הספיגה של קרקעית הים, ומחייבים סקרי בסיס בתוספת ניטור שגרתי של משקעים (פחמן אורגני, סולפיד, רדוקס) סביב רשת הכלובים. שכבות תיחום מפרידות חוות מנתיבי שיט, אזורי הטלה, אזורים מוגנים וחוות אחרות, עם מרחקים מינימליים ותוכניות אזור מתואמות להגבלת השפעה מצטברת בפיורד או מפרץ. עבור המפעיל, הרישיון הוא הבסיס העסקי: חידושו תלוי בעמידה מוכחת בספי בנתוס (benthic thresholds), מגבלות כינים, רישומי בריחות, ושקיפות דיווח, לכן ניהול נתונים סביבתיים טוב הוא פעילות להגנת הרישיון, לא רק ניירת. מושגים קשורים כוללים חקלאות ימית בים הפתוח, כושר נשיאה, הפקרת אתר, וטיפול בשפכים, שכולם מעצבים את מה שאתר מורשה חייב לנטר וכיצד עליו לסובב את הייצור כדי להישאר במסגרת ההקצאה שלו.
