מיקום משותף של חוות רוח ימיות וחקלאות ימית
מיקום משותף ממקם תשתית חקלאות ימית, בדרך כלל קווי גידול מולים ארוכים, מבני גידול אצות, או בפרויקטי פיילוט מסוימים כלובי דגים, בתוך או בסמוך למערך הטורבינות של חוות רוח ימית, תוך שיתוף אותו מרחב ימי מורשה ובחלק מתכנוני הפרויקטים שיתוף כבל תת-ימי קיים, תשתית עגינה, או גישה לכלי שיט תחזוקה, במקום לדרוש רישוי אתר והשקעת תשתית נפרדים לחלוטין לכל שימוש. ההיגיון הבסיסי חורג משיתוף עלויות פשוט: חוות רוח ימיות כבר עוברות תהליך ארוך של תכנון מרחבי ימי והערכה סביבתית, ואזורי הרחקה שנקבעו לבטיחות טורבינות וגישה לתחזוקה יוצרים מרחב ימי שאינו מנוצל באופן אחר, כך ששימוש פרודוקטיבי בחקלאות ימית בתוך אזורים אלה יכול להגדיל את הערך הכלכלי והפקת המזון הכולל המופק מאזור ימי נתון מבלי להרחיב את טביעת הרגל הימית הכוללת בפיתוח. אתגרי מיקום משותף טכניים ורגולטוריים נותרו משמעותיים ועדיין נבחנים בפרויקטי פיילוט פעילים: תנועת כלי שיט תחזוקה לשירות טורבינות חייבת להתקיים יחד עם פעולות וציוד קציר חקלאות ימית ללא קונפליקט, הסדרי אחריות וביטוח בין מפעיל חוות הרוח למפעיל החקלאות הימית זקוקים להגדרה חוזית ברורה, ומסגרות רישוי ימיות של תחומי שיפוט מסוימים לא תוכננו במקור כדי להכיל אתר משותף רב-שימושי, מה שמחייב נתיבים רגולטוריים חדשים במקום פשוט ליישם כללי רישוי אתר קיימים לשימוש יחיד. מינים טרופיים נמוכים, מולים ואצות שאינם דורשים הזנת מזון והתערבות תפעולית שוטפת נמוכה יחסית, נחשבים בדרך כלל למועמדים התואמים ביותר למיקום משותף בהתחשב באילוצי גישה לאתר ותיאום תחזוקה, כאשר מיקום משותף של כלובי דגים נותר הצעה תובענית יותר מבחינה טכנית ולוגיסטית ועדיין נמצא בעיקר בשלב פרויקט ההדגמה.
