דירוג סיכוני נתיבי חדירת פתוגנים
דירוג סיכונים לוקח את התוצאה של ניתוח נתיבים – רשימת הדרכים שבהן פתוגן יכול לחדור למתקן – ומדרג כל נתיב בסולם עקבי המשלב סבירות התרחשות וחומרת ההשלכה אם היא מתרחשת. בכך הוא מייצר רשימה מועדפת במקום מלאי לא מסודר של סיכונים תיאורטיים, וזהו השלב שאכן אומר לחווה היכן להשקיע את הדולר הבא שלה בהשקעות בביטחון ביולוגי. גישת ניקוד נפוצה וניתנת להגנה מכפילה ציון סבירות (באיזו תדירות מתרחש אירוע נושא סיכון בנתיב זה בפועל, כמה משלוחי בעלי חיים חיים בשנה, כמה מבקרים בשבוע) בציון השלכה (אם התרחשה חדירה דרך נתיב זה, עד כמה חמורה ונרחבת תהיה ההשפעה הנובעת מכך), ומייצרת ציון סיכון מורכב שניתן להשוות בין סוגי נתיבים שונים מאוד על בסיס משותף. הדירוג טוב רק כמו הנתונים הבסיסיים המזינים אותו, ולכן מתקנים עם היסטוריית אירועים בפועל, אירועי חדירה מתועדים בעבר והנתיב שלהם, יכולים לכייל את הדירוג שלהם מול ניסיון אמיתי, בעוד שמתקנים המסתמכים אך ורק על הערכות סיכון כלליות בתעשייה צריכים להתייחס לדירוג שלהם כהנחת יסוד סבירה הנתונה לתיקון ככל שהניסיון של המתקן עצמו מצטבר. התוצאה המעשית של הדירוג היא החלטה על הקצאת משאבים, המכוונת הון וזמן הכשרת צוות תחילה לנתיבים המדורגים גבוה ביותר, וזו בדיוק הסיבה לכך שדילוג ישיר לכתיבת אמצעי בקרה מבלי להשלים תחילה דירוג כנה מסכן ריכוז מאמץ על נתיב שמרגיש מסוכן באופן אינטואיטיבי במקום על נתיב שהנתונים מראים למעשה שהוא האיום הדומיננטי.
