ביטחון ביולוגי

ביטחון ביולוגי בחקלאות ימית הוא מערך מובנה של פרקטיקות, מחסומים ופרוטוקולים המונעים מפתוגנים לחדור לחווה, להתפשט בין יחידות, או לצאת ולהדביק אתרים שכנים. הוא פועל בשלוש רמות קונצנטריות: חיצונית (בדיקת דגי רבייה וביצים, הסגר של מלאי נכנס, חיטוי כלי רכב, רשתות וציוד, השבתה בין מחזורים), פנימית (כלים ייעודיים לכל מיכל, בקרת זרימת מים וכוח אדם, סילוק תמותה, חיסון, גידול אצווה בשיטת 'הכל פנימה-הכל החוצה'), וניהול וקטורים (ניקוי סירות, מניעת גישת דגי בר, ניהול טורפים הנושאים כינים). ההיגיון התפעולי הוא שהרחקה תמיד זולה יותר מטיפול: חדירה ויראלית בודדת – ISA בסלמון, WSSV בשרימפס – יכולה למחוק שנת ייצור ולגרום להגבלות רוחביות באזור. תוכניות יעילות מתורגמות לשגרות קונקרטיות: אמבטיות רגליים ועמדות שטיפת ידיים, זרעים מאושרים כ-SPF, הצהרות מצב בריאותי לכל העברה, ויומני מבקרים מתועדים. עבור החקלאי, עלות הביטחון הביולוגי היא פרמיית ביטוח קטנה מפני סיכון זנב; עבור התעשייה, ביטחון ביולוגי מתואם ברמת האזור קובע אם אזור יכול לשמור על אישור נקי ממחלות וגישה לשוק. ביטחון ביולוגי מהווה בסיס לפרוטוקולי הסגר, חיסונים ותוכניות SPF.