פוטוסינתזה בבריכה

פוטוסינתזה בבריכה היא תהליך המרת אור השמש ופחמן דו-חמצני מומס לחמצן וביומסה אצותית על ידי פיטופלנקטון. בבריכות עפר לא מדושנות או מאווררות קלות, היא מקור החמצן העיקרי, המספקת באופן שגרתי 60-80% או יותר מתקציב החמצן המומס של הבריכה. תלות זו מניעה את עקומת החמצן המומס (DO) היומית האופיינית: הריכוזים עולים משחר עד אחר הצהריים כאשר הפוטוסינתזה עולה על סך הנשימה, ואז יורדים ברציפות במהלך הלילה ברגע שהפוטוסינתזה נפסקת, בעוד דגים, חיידקים והאצות עצמן ממשיכים לנשום, ומגיעים למינימום היומי ממש לפני הזריחה – הרגע המסוכן ביותר בגידול בבריכות. מנהלים מכוונים את כמות האצות הקיימת באמצעות דיסק סקי (יעד של כ-25-40 ס'מ ראות), דגימת כלורופיל-a ודישון חנקן-זרחן: מעט מדי אצות פירושו ייצור חמצן חלש ומזון טבעי דל; פריחת אצות צפופה מדי מסכנת קריסה פתאומית (עקב מיצוי חומרים מזינים או התהפכות מזג אוויר), שלאחריה פירוק צורך חמצן מהר יותר מכל מאוורר שיכול להחליף אותו. אוורור לילי מתוכנן סביב תחזית החמצן המומס בשחר, לעיתים קרובות עם מאווררי חירום בכוננות כאשר כיסוי עננים כבד מפחית את הפוטוסינתזה בשעות היום; הפריחה מנוהלת אפוא כמכונת חמצן חיה שתפוקתה חייבת להיות מנובאת, לא רק נצפית.