צריכת אנרגיה במערכות RAS

צריכת אנרגיה במערכות RAS היא סך האנרגיה החשמלית (והתרמית) המשמשת לק"ג דג מיוצר, בדרך כלל 2–8 קוט"ש/ק"ג עבור מערכות סלמון יבשתיות מודרניות ו-0.5–2 קוט"ש/ק"ג עבור מערכות RAS פשוטות יותר למים חמים – פי כמה מהנתון עבור חוות זרימה פתוחה. הצריכות הגדולות ביותר הן שאיבה (30–50%, משתנה עם קצב התחלופה והעומד), אוורור וחמצון (20–35%), חימום או קירור (10–30%, דומיננטי כאשר טמפרטורות הכניסה והגידול שונות), ותאורה, האכלה וניטור. מכיוון ששאיבה דומיננטית, בחירות התכנון המכריעות הן תכנון עם עומד נמוך, רצפי טיפול המבוססים על גרביטציה, ומשאבות ומפוחים בעלי יעילות גבוהה; מתקן מתוכנן היטב יכול להפחית בחצי את צריכת הקוט"ש/ק"ג ללא טכנולוגיה חדשה. אנרגיה מהווה בדרך כלל 20–40% מעלות הייצור הכוללת, שנייה רק למזון, כך שאפילו רווחי יעילות קטנים משפיעים מהותית על כלכלת החווה. בנצ'מרקינג משתמש בקוט"ש לק"ג למחזור ייצור, וניטור מונים לכל תת-מערכת חיוני לאיתור הפסדים. מפעילים מנהלים את הביקוש על ידי תזמון שטיפות חוזרות והפעלת מחוללי חמצן מחוץ לשעות השיא, ניצול אגירת חום, ותכנון גודל גיבוי הכוח עבור תת-קבוצת תמיכת החיים ולא עבור המפעל כולו.