שיטות מחקר משתף בחקלאות ימית
מחקר משתף מערב באופן פעיל את החקלאים עצמם בהגדרת שאלות מחקר, תכנון ניסויים בשטח ופרשנות תוצאות, במקום שחוקרים בלבד יקבעו אילו שאלות ראויות למחקר וחקלאים רק יקבלו באופן פסיבי את הממצאים הסופיים לאחר מכן. גישה זו מבוססת על ההכרה שלחקלאים יש לעיתים קרובות ידע מעשי מפורט וספציפי למקום, לגבי תנאים עונתיים, משאבים זמינים מקומית ואילוצים תרבותיים ספציפיים, שיכולים להיעלם מעיני אג'נדות מחקר המונעות אך ורק על ידי חוקרים וללא קלט חקלאים, ובכך לייצר ממצאי מחקר תקפים טכנית אך לא רלוונטיים מבחינה מעשית או לא מותאמים היטב. ניסויים בשטח הנערכים בשיתוף פעולה עם חקלאים, הבודקים נוהג או קלט חדש ישירות בתוך מערכת הייצור האמיתית של החקלאי עצמו ולא רק בסביבת תחנת מחקר מבוקרת, מייצרים ממצאים בעלי רלוונטיות ואמינות ישירה חזקה יותר לקהילה החקלאית הרחבה יותר מאשר ממצאים מתחנת מחקר בלבד, שכן תוצאות ניסויי שטח מוצגות באופן טבעי בתנאים מקומיים אמיתיים ומשתנים, שסביבה מבוקרת יותר ולעיתים קרובות נוחה באופן חריג של תחנת מחקר אינה משכפלת במלואה. שיטות משתפות דורשות מחוקרים לחלוק באמת השפעה על קבלת החלטות בתהליך המחקר עם המשתתפים החקלאים, ולא התייעצות סמלית או שטחית המותירה את תכנון ופרשנות המחקר בפועל בידי החוקרים בלבד ללא קשר לקלט החקלאים שנאסף. הבחנה זו הודגשה רבות בספרות הפיתוח המשתף כבעלת חשיבות ניכרת לשאלה האם תוכנית נתונה משיגה יתרונות מחקר משתף אמיתיים או רק תווית משתפת שטחית ללא הפרקטיקה השיתופית המהותית שהגישה נועדה לגלם. תוכניות מחקר משתף מתועדות בחקלאות ימית העלו במספר מקרים חידושים והתאמות מקומיות שימושיות באמת, שמחקר מוסדי בלבד לא זיהה או אימת קודם לכן, ובכך תומכות בטענה הרחבה יותר שגישות משתפות יכולות לייצר ערך מחקרי מעבר לשיפור פשוט של קבלת החקלאים ואימוץ ממצאים שנוצרו חיצונית, ותורמות ידע טכני חדש באמת לבסיס המחקר הרחב יותר.
