נגיף תסמונת טאורה (TSV)

תסמונת טאורה היא מחלה ויראלית של שרימפס פנאידי הנגרמת על ידי TSV, נגיף RNA חד-גדילי קטן דמוי פיקורנה. היא מתבטאת בשלושה שלבים: שלב אקוטי בצעירים קטנים עם קוטיקולה רכה ואדמדמה, עייפות, ותמותה פתאומית של עד 90 אחוזים; שלב מעבר עם נגעים מלניניים בקוטיקולה על השריון והגפיים; ושלב כרוני אצל שורדים הנושאים את הנגיף באופן סמוי. המחלה מתפתחת בצורה החמורה ביותר במליחות מים גבוהה יותר, דבר יוצא דופן בקרב נגיפי שרימפס, ובטמפרטורות סביב 28 עד 32°C. היא מדביקה בעיקר את Litopenaeus vannamei, וההיסטוריה של Penaeus vannamei קושרת את המחלה לשפך נהר טאורה באקוודור בתחילת שנות ה-90. עבור המגדלים, התובנה התפעולית המרכזית היא ש-TSV נשלט כיום במידה רבה על ידי עמידות גנטית: תוכניות רבייה הפיקו משפחות וונאמי בעלות סבילות חזקה ל-TSV, ורוב הפוסט-לרוות המסחריות נושאות רקע זה. מלאי נקי מפתוגנים ספציפיים, ביו-בטיחות והימנעות מלחץ משלימים את החבילה. מכיוון שנשאים נגועים כרונית מפרישים נגיף בצואה ובשרימפס גוססים, קציר מוקדם של יבולים נגועים מגביל הפסדים. יציבות איכות המים, במיוחד מליחות וטמפרטורה, משפיעה מאוד על הביטוי, ולכן מגדלים במערכות בעלות מליחות נמוכה רואים לעיתים קרובות השפעה קלינית מתונה יותר גם כאשר הנגיף קיים.