תסמונת הצואה הלבנה (שרימפס)
תסמונת הצואה הלבנה (WFS) היא מצב המופיע בשלבים מאוחרים של גידול שרימפס בחקלאות ימית, שבו מצטברים חוטים צואתיים צפים, לבנים עד צהבהבים, על פני בריכת הגידול ולאורך שורות הרוח, מלווים בירידה בצריכת המזון, האטה בצמיחה, ולעיתים 20 עד 50 אחוז תמותה מצטברת. התסמונת מופיעה בדרך כלל מ-60 ימי גידול ואילך בבריכות בעלות ביומסה גבוהה. החוטים הלבנים מורכבים מיציקות עשירות בשומנים ומינרלים הקשורות למיקרוביוטה מופרעת במעי האמצעי, וגורמים שזוהו במחקר כוללים טפילים מסוג גרגריין, חיידקים חוטיים (כמה מיני Vibrio), ווקטורים של קופפודים ובולטים בנטיים המצטברים בקרקעית הבריכה. ההשלכות מעבר לתמותה כוללות המרת מזון ירודה, גדלים לא אחידים בקציר, ורגישות מוגברת לזיהום חיידקי משני. האבחון בשטח הוא בעיקר תצפיתי, מאושר על ידי בדיקת תוכן מעיים והיסטולוגיה במעבדה. הניהול מתמקד בהיגיינת קרקעית הבריכה ובאיזון מיקרוביאלי: סילוק אגרסיבי של בוצה, החלפת מים, פרוביוטיקה לדיכוי Vibrio, הפחתת האכלת יתר, ותשומות מאובטחות ביולוגית. שרימפס שממשיכים לאכול ולהשיל יכולים להתאושש חלקית ככל שהביומסה מצטמצמת באמצעות קציר סלקטיבי. מכיוון ש-WFS מתרכז בבריכות עם עומס אורגני גבוה ופאונה בנטית מצטברת, הכנת בריכה יסודית וניהול משקעי אמצע הגידול הם מנופי המניעה האמינים ביותר.
