דמי השהיה ודמי עיכוב (מכולות קירור)
דמי השהיה (Demurrage) הם העמלה היומית שחברת ספנות גובה עבור מכולה שנשארת בטרמינל הנמל מעבר לתקופת הפטור שלה לאחר הפריקה. דמי עיכוב (Detention) הם העמלה היומית הנפרדת הנגבית לאחר שמכולה עזבה את הטרמינל אך טרם הוחזרה ריקה למוביל. שתי העלויות הללו מצטברות במיוחד כאשר שחרור מטען, בדיקת מכס או מחלוקת תיעודית מעכבים את תנועת המשלוח. לשניהם יש השלכות משמעותיות במיוחד עבור מטעני קירור (reefer cargo), מכיוון שמכולה מעוכבת מהווה גם סיכון לאיכות המטען, ולא רק עלות, שכן יכולת הכוח והקירור המובנית של יחידת קירור בעת שהיא עומדת ללא תנועה תלויה בחיבור חשמל חיצוני רציף בטרמינל, שאינו מובטח תמיד להחזקה בלתי מתוכננת ממושכת. עיכוב בשחרור מהמכס, בדיקה של עמדת ביקורת גבולות המסמנת משלוח לבדיקה ממושכת, או אי-התאמה תיעודית במסגרת מכתב אשראי, יכולים כל אחד בנפרד להפעיל חיובי דמי השהיה ודמי עיכוב שהיו לחלוטין מחוץ לשליטתו הישירה של השולח, אך תנאי החוזה לעיתים קרובות עדיין מטילים אותם על היבואן או היצואן במקום על הגורם האחראי בפועל לעיכוב. תקופות פטור ושיעורי חיוב יומיים משתנים באופן משמעותי לפי נמל, מוביל ותנאי חוזה שסוכמו, ולכן סוחרי פירות ים מנוסים מנהלים משא ומתן מפורש על תנאים אלה מראש עבור נתיבים שבהם עיכובי שחרור הם סיכון חוזר ידוע, במקום לקבל את תעריפי התעריף הסטנדרטיים של המוביל כברירת מחדל ולספוג חיובים בלתי מתוכננים כעלות שגרתית של עשיית עסקים. עבור משלוח מתכלה, העדיפות המסחרית במצב של דמי השהיה או עיכוב היא כמעט תמיד פתרון העיכוב הבסיסי מהר מספיק כדי להגן על איכות המוצר, כאשר העמלות המצטברות מטופלות כעלות משנית, ניתנת לשחזור, בהשוואה לסיכון ההפסד הגדול בהרבה של מטען מקולקל.
