הפקעת מקרקעין וסיכון הפקעת אתרי חקלאות ימית
הפקעת מקרקעין, הסמכות החוקית של הממשלה לרכוש קניין פרטי או לבטל זכות חכירה למטרה ציבורית בתמורה לפיצוי, מייצגת סיכון בעל הסתברות נמוכה אך לא אפסית עבור פעולות חקלאות ימית. אתר או חכירה של פעולות אלו עלולים, באופן עקרוני, להירכש או להתבטל אם הממשלה קובעת שהמיקום נחוץ לפרויקט תשתית, ייעוד שימור, או מטרה ציבורית מוכרת אחרת. סיכון זה נבדל ובדרך כלל פחות נפוץ מסיכוני אי-חידוש חכירה או הגבלות רגולטוריות הנדונים לעיתים קרובות יותר בהערכת מיקום חקלאות ימית. תקני הפיצוי עבור אינטרס חקלאות ימית שהופקע משתנים לפי תחומי שיפוט ויכולים להיות שאלה שנויה במחלוקת אמיתית, שכן הערכת שווי של זכות חכירה באתר חקלאות ימית יצרני, במקום הערכת שווי של קרקע פנויה פשוטה, דורשת התחשבות בערך העסקי ובשיפורים שהמפעיל בנה באתר. תרגיל חשבונאי זה הוליד מחלוקות פיצויים משמעותיות במקרי הפקעה מתועדים בתעשיות שונות, שבהם העסק הנפגע טען כי פיצוי סטנדרטי על ערך קרקע לא שיקף באופן הולם את הערך האמיתי של העסק הפעיל שנפגע. הסיכון גבוה יותר בדרך כלל עבור אתרים הממוקמים באזורים עם עניין ידוע בתשתיות מתחרות, שימור, או פיתוח אסטרטגי – אזור הרחבת נמל, אזור ימי מוגן מיועד הנמצא בבחינה, או אזור עם לחץ פיתוח מתחרה פעיל. משמעות הדבר היא שבדיקת נאותות מושכלת לבחירת אתר כוללת הערכת סיכון ארוך טווח זה של שימושי קרקע ומדיניות, לצד שיקולי מיקום סביבתיים ורגולטוריים מיידיים יותר. אף שנדיר בפועל עבור רוב פעולות חקלאות ימית בודדות, מודעות לחשיפה להפקעת מקרקעין, ובמידת האפשר, הוראות חכירה או ביטוח ספציפיות המתייחסות לפיצויי הפקעה, מייצגות מרכיב סטנדרטי, אם כי לעיתים קרובות מוזנח, בהערכת סיכונים ארוכת טווח מקיפה להשקעות באתר חקלאות ימית עתיר הון.
