גידול שרימפס נרחב לעומת אינטנסיבי

גידול שרימפס נרחב משתמש בבריכות גאות ושפל גדולות ורדודות בגודל 1 עד 10 הקטר בצפיפות איכלוס נמוכה מאוד (2 עד 10 פוסט-לרוות למטר מרובע), תוך הסתמכות על פוריות טבעית, החלפת מים באמצעות גאות ושפל, ומעט או ללא מזון מורכב; התפוקות הן בדרך כלל 200 עד 800 ק"ג לדונם ליבול. מערכות חצי-אינטנסיביות (10 עד 30 PL/מ"ר, אוורור, מזון) מניבות 1 עד 5 טון/הקטר/יבול, בעוד שמערכות אינטנסיביות מאכלסות 30 עד 150 PL/מ"ר או יותר, מיישמות אוורור כבד באמצעות גלגלי משוטים, מזונות עשירים בחלבון, והחלפת מים תכופה או בריכות מרופדות, ומגיעות ל-8 עד 25 טון/הקטר/יבול. הפשרות הן הון, אנרגיה וסיכון: בריכות נרחבות דורשות השקעה מועטה אך תלויות באיכות הזרעים ובגאות ושפל טבעיים וסובלות משרידות בלתי צפויה; בריכות אינטנסיביות ממירות הון וחשמל ליבולים צפויים ובנפח גבוה אך קורסות במהירות כאשר החמצן המומס יורד מתחת ל-3 מ"ג/ליטר בקירוב או כאשר מחלה חודרת. ביטחון ביולוגי, ניטור איכות מים, ועודף אוורור גדלים עם האינטנסיביות. חוות רבות באסיה מפעילות כיום מערכות סופר-אינטנסיביות או ביופלוק בתוך מבנים בצפיפות של 200 עד 500 PL/מ"ר. הבחירה תלויה בגישה לקרקע ומים, עלות חשמל, זמינות זרעים, קרבת שוק, וסובלנות החקלאי לסיכון ייצור וחובות.