פליטות הקשורות למזון (שינוי שימוש בקרקע, סויה וקמח דגים)
פליטות רכיבי מזון משתנות באופן עצום לפי מקור ושיטת ייצור, באופן שגורם פליטה גנרי יחיד לכל סוג רכיב מטשטש: קמח סויה שגודל על קרקע שהוסבה לאחרונה מיער טבעי או סוואנה נושא טביעת רגל פחמנית גבוהה באופן דרמטי מקמח סויה מקרקע חקלאית ותיקה ללא שינוי שימוש בקרקע לאחרונה, מכיוון ששחרור הפחמן החד-פעמי מהמרת צמחייה טבעית ומלאי פחמן בקרקע לשטח חקלאי גדול בדרך כלל בהרבה מפליטות הגידול השנתיות המתמשכות של הרכיב. משמעות הדבר היא שאותו רכיב נומינלי יכול לשאת טביעות רגל בפועל שונות בתכלית, בהתאם לחלוטין להיסטוריית המקור הספציפית שלו. פרופיל הפליטות של קמח דגים ושמן דגים תלוי במידה רבה בשאלה האם חומר הגלם מגיע מדיג בר מנוהל היטב, מוערך, הפועל במסגרת מגבלות דיג בר-קיימא, לעומת דיג תחת לחץ משמעותי של דילול מלאי, וכן ביעילות הדלק ואורך ההפלגה של כלי השיט שתופסים אותו. גורמים אלו שוב מצביעים על כך שקמח דגים אינו קטגוריית פליטות אחידה אחת אלא טווח התלוי במקור הספציפי. שונות זו התלויה במקור היא בדיוק הסיבה לכך שחשבונאות אמינה של פליטות הקשורות למזון דורשת יותר ויותר נתונים ספציפיים לספק או לכל הפחות ספציפיים לאזור ולפרקטיקה, במקום גורמי פליטה ממוצעים גנריים לרכיבים, מכיוון שהחלפת פורמולציה בין שני מקורות חלבון דומים נומינלית שמקורם באזורים או פרקטיקות שונות יכולה לשנות באופן מהותי את טביעת הרגל הפחמנית הכוללת של מזון, גם ללא שינוי בהרכב התזונתי הבסיסי של הפורמולה. התחייבויות למקורות נטולי כריתת יערות ואישור שרשרת משמורת עבור רכיבים רגישים לשימוש בקרקע כמו סויה צצו ישירות בתגובה לסיכון פליטות משינוי שימוש בקרקע, ומעניקים לקונים מנגנון אימות מעבר לסתם אמון בטענות הקיימות הכלליות של ספק.
