מי חמצן (שימוש כללי)

מי חמצן (H₂O₂) בחקלאות ימית משמשים כקוטל טפילים, קוטל פטריות ומחמצן כללי בריכוזים הגבוהים בהרבה משימוש ביתי. מינוני אמבט טיפוליים סטנדרטיים הם 50–150 מ'ג/ליטר של מי חמצן פעילים למשך 30–60 דקות נגד פרוטוזואות ומונוגנים על פני השטח, ו-500–1,000 מ'ג/ליטר לטבילות קצרות לחיטוי ביצים, בעוד ש-100–250 מ'ג/ליטר נפוץ לטיפול בכיני ים על סלמון במהלך טיפולי סירות-באר או יריעות. מי החמצן מתפרקים למים וחמצן, ואינם משאירים שאריות מתמשכות, מה שהופך אותם לאטרקטיביים במקומות בהם חלים מגבלות נסיגה כימית או פריקה; עם זאת, פירוק זה הוא גם חולשתם, מכיוון שהמינון נצרך תוך שעות ועומס אורגני גבוה מקצר עוד יותר את זמן המגע האפקטיבי. הרעילות לדגים עולה עם הטמפרטורה, רמות חמצן מומס נמוכות וחשיפה חוזרת, מכיוון שמי חמצן פוגעים באפיתל הזימים במקרה של מינון יתר; ברמות טיפוליות, עלייה נראית לעין בחמצן מומס לעיתים קרובות עוקבת אחר הפירוק. במערכות RAS, מי חמצן קוטלים חיידקים מחנקנים ויש להשתמש בהם רק בכלי טיפול נפרדים. הם גם התרופה הסטנדרטית למקרי מינון יתר של אשלגן פרמנגנט, המיושמים בערך 1–2 מ'ג מי חמצן לכל 1 מ'ג פרמנגנט. מפעילים צריכים להשתמש בתמיסות טכניות של 35–50% עם ציוד מגן אישי מתאים (PPE), לוודא ריכוזים באמצעות טיטרציה או ערכות בדיקה, ולהימנע מערבוב עם פורמלין או חומרים אורגניים אחרים, שם עלולות להתרחש תגובות אלימות.