חיישני חמצן מומס: אופטיים מול גלווניים
חיישני חמצן מומס גלווניים מודדים חמצן באמצעות תגובה אלקטרוכימית בקתודה הצורכת את האנודה לאורך זמן, ומספקים תגובה מהירה ועלות נמוכה אך דורשים החלפה תכופה של ממברנה ואלקטרוליט ורגישים לזרימה על פני הממברנה. חיישנים אופטיים (לומינסנציה) מעוררים צבען שפליטת האור שלו מדוכאת על ידי חמצן; הם אינם צורכים חמצן, סוטים פחות, שומרים על כיול למשך חודשים, וסובלים קריאות ללא זרימה, אך עולים יותר ומגיבים מעט לאט יותר. עבור מגדלי כלובים ובריכות, הפשרה המעשית היא עלות הבעלות הכוללת: חיישן גלווני זול לרכישה אך עשוי לדרוש תחזוקה חודשית במים עשירים בביופאולינג, בעוד שחיישן אופטי יכול לפעול מחזור ייצור מלא עם בדיקות רבעוניות. שני הסוגים חייבים להיות מוגנים מפני ביופאולינג ומכוילים מול רווית אוויר; אף אחד מהם אינו קורא נכון בבועות או במים עמוסי משקעים. במערכות סירקולציה (RAS), התגובה האיטית יותר של חיישנים אופטיים היא לעיתים רחוקות בעיה מכיוון שהמים הומוגניים, בעוד שבבריכות מרובדות, תגובה גלוונית מהירה יותר יכולה לזהות קריסת חמצן מוקדם יותר. לוגרי נתונים מקבלים יותר ויותר את שני הסוגים, אך ערבוב סוגים באתר אחד דורש אימות שהם מסכימים בטווח של כ-5% באותה נקודה.
