ניהול משקעי בריכה

ניהול משקעי בריכה הוא הפרקטיקה של הסרה או חמצון של שכבת הבוצה המצטברת בקרקעית הבריכות ממזון שלא נאכל, צואה, אצות מתות ואורגניזמים מתים. במהלך מחזור גידול, בוצה אורגנית זו יכולה להגיע לעובי של 10-40 ס"מ בבריכות אינטנסיביות, וליצור אזור אנאירובי המייצר מימן גופריתי, מתאן ושחרור חומרים מזינים המזינים תרכובות טעם לוואי (גאוסמין, MIB) ופוגעים בבריאות השרימפס והדגים. אינדיקטורים מרכזיים הם קרקעית שחורה ומסריחה, פוטנציאל חיזור (redox) מתחת ל-200 mV במשקע, ובעיות איכות מים גוברות באמצע הגידול. אפשרויות הניהול כוללות ייבוש ועיבוד קרקע בין מחזורי גידול, הסרת בוצה מכנית באמצעות משאבות או מחפרים, טיפולי חמצון (סיד, מי חמצן, מוצרים מבוססי ניטרטים), פרוביוטיקה המאיצה פירוק, ואמצעי תכנון כגון בורות עמוקים יותר במרכז או בפינות שבהם הבוצה מתרכזת ונשטפת החוצה. בבריכות שרימפס, הסרת בוצה קבועה במהלך הגידול היא שגרתית, שכן עקה בכבד-לבלב מחשיפה לגופרידים מדכאת צריכת מזון וגדילה. בקרת משקעים יעילה מפחיתה את דרישת החמצן בקרקעית, מפחיתה לחץ מחלות, משפרת את איכות הטעם בקציר ומאריכה את חיי הפרודוקטיביות של הבריכה, מה שהופך אותה לאחת ממשימות התחזוקה בעלות התשואה הגבוהה ביותר בחקלאות בריכות.