מחזור הזרחן (חקלאות מים)

זרחן הנכנס לבריכה או למערכת RAS כמזון שלא נאכל והפרשות דגים כמעט ואינו יוצא מעצמו: בניגוד לחנקן, אין לו פאזה גזית המאפשרת לו להיפלט לאטמוספירה, לכן הוא מצטבר במשקעים ובביופילם עד שהוא מורחק באמצעות שטיפה, קציר או פינוי בוצה. המזון הוא מקור הכניסה העיקרי, כאשר 60-80 אחוז מהזרחן התזונתי אינו נספג על ידי בעל החיים ושוקע כאורתופוספט או כזרחן קשור אורגנית; המשקע משמש אז גם כ"בור" וגם כמקור, ומשחרר זרחן חזרה לעמודת המים כאשר הוא הופך לאנאירובי או כאשר ה-pH עולה מעל 8.5 וגורם לשחרור פוספט קשור. יעד הזרחן הכללי למי בריכה יציבים הוא בערך 0.1-0.5 מ"ג/ל' במערכות אקסטנסיביות, כאשר עומסים גבוהים יותר בבריכות אינטנסיביות גורמים לפריחת אצות הרבה לפני שהחנקן הופך לגורם מגביל. במערכות RAS ו-biofloc, הזרחן מנוהל באמצעות יעילות הרחקת מוצקים ולא באמצעות המרה ביולוגית, שכן לא קיים מסנן ביולוגי מעשי להרחקת זרחן בקנה מידה חקלאי. הצטברות כרונית בקרקעית בריכות רב-פעמיות לאורך מחזורי גידול רבים היא ההסבר הרגיל לפריחות אצות המתגברות משנה לשנה למרות שיעורי האכלה קבועים.