עומס חנקן וזרחן

עומס חנקן וזרחן הוא סך הפליטה של שני חומרי מזון מגבילים אלה מפעילות חקלאות ימית למים הקולטים, בדרך כלל מבוטא בק"ג לטון דגים מיוצרים. ערכים אמפיריים עבור חקלאות ימית מוזנת הם בערך 40-55 ק"ג חנקן ו-4.5-8 ק"ג זרחן לטון שנקצר עם מזונות קונבנציונליים, ויורדים ל-30-40 ק"ג N ו-3-5 ק"ג P עם מזונות בעלי עיכול גבוה ואופטימיזציה לזרחן. מאזן המסה פשוט: עומס חומרי המזון שווה לחומרי המזון שהוזנו פחות חומרי המזון שנשמרו בביומסת הדגים, והשימור הוא בדרך כלל 25-35% עבור חנקן ו-20-30% עבור זרחן. מנופים המפחיתים את העומס כוללים חלבון גולמי נמוך יותר עם חומצות אמינו מאוזנות, פיטאז לשחרור זרחן צמחי, מרכיבים בעלי עיכול גבוה של חומרי מזון, ושיפורים ביעילות המזון המכניסים יותר מכל כופתית לבשר הדג. חנקן הנפלט כאמוניה וחלקיקים אורגניים מזין פריחות אצות ודלדול חמצן, בעוד שזרחן מצטבר במשקעים ומניע אאוטרופיקציה ארוכת טווח, וזו הסיבה שזרחן הוא חומר המזון המוסדר בצורה הדוקה יותר ברוב תחומי השיפוט. עבור מפעילים, נתוני עומס מופיעים יותר ויותר ברישיונות חווה, דיווחי ESG, וביקורות קונים, כך שהחלטות לגבי מזון הן גם החלטות ציות; שיפור של 10% ב-FCR מתורגם כמעט אחד לאחד להפחתה של 10% בפליטת חומרי מזון לק"ג תפוקה.