טעם לוואי (גאוסמין/MIB)

טעם לוואי הוא טעם עבש ואדמתי בבשר דגים מגידול חקלאי, הנגרם על ידי גאוסמין ו-2-מתילאיזובורנאול (MIB), תרכובות נדיפות למחצה המיוצרות בעיקר על ידי ציאנובקטריות בנתוניות כמו Oscillatoria ועל ידי אקטינומיצטים במשקעי בריכות, הנספגות דרך הזימים והעור ומתרכזות ברקמת השומן. ספי זיהוי אנושיים נמוכים ביותר: צרכנים מזהים גאוסמין בכ-0.7–1.0 מיקרוגרם לק"ג בשר, בעוד שריכוזי מים מעל כ-1 ננוגרם/ליטר גאוסמין או 2 ננוגרם/ליטר MIB מספיקים כדי לפגוע בטעם הדגים לאורך תקופת גידול. הפגם הוא תחושתי בלבד, אינו מהווה בעיית בטיחות, אך הוא חמור מבחינה כלכלית בגידול שפמנונים ואמנונים בבריכות, כאשר סקרי תעשייה מצאו שיעור ניכר של דגים שנדחו בעיבוד. הניהול משלב בדיקת טעם לפני קציר (בדיקת פאנל של 3–5 דגים מבושלים לפחות שבועיים לפני הקציר המתוכנן) וטיהור: החזקת דגים במים נקיים, זורמים ודלי אצות למשך 1–3 שבועות, הזמן הדרוש לפינוי התרכובות בקצב של כ-50% בשבוע. המניעה מתמקדת בניהול הרכב קהילת האצות באמצעות החלפת מים, טיפול נקודתי בקוטלי אצות למשטחי בנתוס, והגבלת הצטברות חומרים מזינים המעודדים מינים המייצרים טעמי לוואי.