רוויית יתר של גז חנקן ומחלת בועות הגז
רוויית יתר של גז מתרחשת כאשר מים מכילים גז מומס, לרוב חנקן אם כי גם רוויית יתר של חמצן יכולה להתרחש, בריכוז העולה על מה שהמים יכולים להכיל באופן יציב בטמפרטורה ובלחץ הנוכחיים שלהם. מצב זה יכול להתפתח במערכות RAS ובמערכות אספקת מי באר באמצעות קביטציה של משאבות המכניסות אוויר לקווים בלחץ, באמצעות שינויי טמפרטורה מהירים המשנים את מסיסות הגז מהר יותר מאשר עודף גז יכול להשתחרר באופן טבעי, או באמצעות תקלות מסוימות בציוד הזרקת חמצן טהור או שחרור גז. מים ברוויית יתר מהווים סיכון בריאותי אמיתי לדגים ושרימפס העוברים דרכם, שכן עודף גז מומס יכול לצאת מהתמיסה כבועות קטנות ישירות בתוך רקמות ומחזור הדם של בעל החיים ברגע שהוא בתוך הגוף, מצב הנקרא מחלת בועות הגז. סימנים קליניים גלויים של מחלת בועות הגז כוללים בועות קטנות או אמפיזמה הנראות מתחת לעור, בסנפירים או בעיניים, ובמקרים חמורים יותר, בועות הנוצרות בתוך כלי הדם עלולות לגרום לחסימה דמוית תסחיף עם השלכות קטלניות פוטנציאליות, מה שהופך את רוויית היתר של גז לסכנה לאיכות המים הנבדלת מפרמטרי החמצן המומס והאמוניה המנוטרים בדרך כלל, שכן פרוטוקולי בדיקת איכות מים סטנדרטיים אינם מזהים אוטומטית לחץ גז מומס כולל אלא אם כן מתקן כולל במיוחד פרמטר זה הנמדד פחות בשגרת הניטור שלו. זיהוי דורש מד לחץ גז מומס כולל ייעודי במקום הסתמכות על מדידת חמצן מומס סטנדרטית בלבד, שכן דגימת מים יכולה להראות ריכוז חמצן מומס תקין ובריא למראה, אך עדיין לשאת רוויית יתר מסוכנת של גז כולל המונעת בעיקר על ידי עודף חנקן ולא חמצן. משמעות הדבר היא שמתקנים השואבים ממקורות מי תהום הידועים כמכילים תכולת גז מוגברת, או המפעילים ציוד עם סיכון ידוע לקביטציה או כשל בשחרור גז, מרוויחים מניטור ספציפי של פרמטר זה במקום להניח שקריאות חמצן רגילות שוללות בעיית רוויית יתר של גז. עמודי שחרור גז וציוד ייעודי אחר לסילוק גז, הנדונים במקום אחר במונחון זה בעיקר בהקשר של הסרת פחמן דו חמצני מומס, משרתים תפקיד הגנתי מקביל נגד רוויית יתר של גז באופן כללי, וטיפול מים נכנסים מתוכנן היטב עבור כל מקור מים עם תכולת גז מוגברת ידועה כולל בדרך כלל שחרור גז או אוורור נאותים במיוחד כדי לאזן את המים הנכנסים לרמות גז מומס בטוחות לפני שהם מגיעים למכלי הגידול.
