גידול שפמנון מהלך ודג מטפס
שפמנון מהלך (מיני Clarias) ודג מטפס (Anabas testudineus) חולקים תכונה פיזיולוגית יוצאת דופן בקרב דגי סנפיר מגודלים: איבר נשימת אוויר עזר המאפשר להם לשרוד תקופות ממושכות מחוץ למים ולסבול רמות חמצן מומס נמוכות במיוחד, שיהיו קטלניות לרוב הדגים המגודלים תוך דקות. תכונה זו הפכה את שני המינים למתאימים במיוחד לגידול בבריכות בקנה מידה קטן, בדרישות קלט נמוכות ובטכנולוגיה פשוטה, ברחבי דרום ודרום-מזרח אסיה, היכן שתשתית אוורור אמינה לרוב אינה זמינה או אינה כלכלית. יכולת נשימת אוויר זו יוצרת גם שיקול ספציפי בניהול החווה שרוב המינים האחרים אינם מציגים, שכן שני המינים יכולים לעזוב פיזית בריכה על פני קרקע רטובה, במיוחד במהלך גשם, מה שמחייב את המגדלים לשמור על גובה סוללות בריכה ומחסומים מתאימים במיוחד כדי למנוע בריחת מלאי. זהו אתגר הכלה הנבדל מסיכוני בריחה הנובעים מאיכות מים, שלמות רשתות או גלישה, השולטים בדאגות למניעת בריחה ברוב מיני הדגים המגודלים האחרים. מיני שפמנון Clarias בפרט גודלו בעצימות ובקנה מידה הולכים וגדלים באזורים שונים, הנתמכים על ידי סבילותם לצפיפות אכלוס גבוהה ואיכות מים ירודה, אשר היו פוגעות בגדילה או בהישרדות במינים פחות עמידים. עם זאת, יתרון עמידות זה מקוזז לעיתים על ידי רגישות גבוהה יותר למחלות שפמנון ספציפיות בתנאי הגידול בצפיפות גבוהה ועומס אורגני, האופייניים למערכות Clarias אינטנסיביות. סבילותם המדהימה של שני המינים להיפוקסיה ולחשיפה לאוויר הפכה אותם גם לנושאי מחקר פיזיולוגי השוואתי למנגנוני הישרדות בלתי תלויים בחמצן, מחקר בעל רלוונטיות מעבר לעניין בייצור חקלאות ימית בלבד, אל תוך פיזיולוגיה נשימתית רחבה יותר של דגים.
