ייצור דגי סנפיר טריפלואידים עקרים (מעבר לרכיכות)
השראת טריפלואידיות, המבוססת היטב בייצור צדפות בזכות יתרונות גדילה ואיכות, מיושמת גם במספר מיני דגי סנפיר מבויתים, במיוחד טרוטת קשת בענן ומיני סלמונידים מסוימים, במטרה לייצר דגים עקרים שאינם מנתבים אנרגיית גדילה להתפתחות הגונדות, ובאזורים שבהם קיים חשש לאינטראקציה גנטית עם אוכלוסיות בר אינם יכולים להתרבות במקרה של בריחה ממתקני הגידול, ובכך נותנת מענה לחשש רגולטורי ואקולוגי השונה מהשיקול של גדילה ואיכות הדומיננטי בייצור רכיכות טריפלואידיות. שיטות ההשראה בדגי סנפיר שונות מההכלאה בין טטרפלואיד לדיפלואיד הנהוגה בצדפות, ובדרך כלל נעשה שימוש בהלם לחץ או בהלם תרמי המופעל על ביצים דיפלואידיות מופרות זמן קצר לאחר ההפריה כדי לשבש את הפרדת הכרומוזומים הנורמלית ולשמר סט כרומוזומים נוסף, טכניקה הדורשת כיול מדויק של עיתוי ועוצמה, שכן הן טיפול חסר והן טיפול יתר מפחיתים את שיעור הביצים המומרות בהצלחה לטריפלואידיות במקום פשוט לגרום לכשל התפתחותי. דגי סנפיר טריפלואידים מציגים במינים מסוימים ובתנאי גידול מסוימים פשרות מתועדות לצד יתרון העקרות, כולל סבילות תרמית שונה, דפוסי התפתחות שלד שונים במינים מסוימים, ובאופן כללי צמיחה מופחתת של רקמת הרבייה המנתבת יותר אנרגיה לגדילה סומטית, כלומר ייצור טריפלואידי מאומץ באופן סלקטיבי כאשר יתרון העקרות או הגדילה עולה על פשרות ביצועים אלו הספציפיות למין, ולא כבחירה עדיפה באופן אוניברסלי בכל מיני דגי הסנפיר המבויתים והשווקים. כמו בטריפלואידיות של צדפות, אימות כי הדגים הם אכן טריפלואידים ולא פסיפס דיפלואידי-טריפלואידי דורש בדיקת מעבדה ישירה, כאשר ציטומטריית זרימה (flow cytometry) על דגימות דם או רקמת סנפיר היא השיטה הסטנדרטית, שכן שיעור הצלחת ההשראה לעולם אינו מלא ואצוות שלא אומתו עלולות להכיל שיעור משמעותי של פרטים דיפלואידים פוריים המערערים את היגיון ההכלה שלשמו נועד ייצור הטריפלואידים.
