פחמן דו-חמצני מומס

פחמן דו-חמצני מומס (CO2) הוא החלק של הפחמן הדו-חמצני הנוצר בנשימה ובפעילות בקטריאלית, המומס בעמודת המים, ומבוטא ב-mg/L. הוא מצטבר כאשר ייצור ה-CO2 (נשימת דגים, פירוק מיקרוביאלי של חומר אורגני) עולה על הסרתו באמצעות פוטוסינתזה והחלפת גזים בין מים לאוויר; במערכות בעלות בופר חלש או בצפיפות גבוהה, רמות CO2 חופשי יכולות לעלות מרמות רקע טיפוסיות מתחת ל-5 mg/L ל-15-25 mg/L או יותר. רמות CO2 גבוהות מדכאות את רמת ה-pH בדם באמצעות חמצת (acidosis) ומפחיתות את יכולת נשיאת החמצן של ההמוגלובין (אפקט רוט), ולכן דגים במים עשירים ב-CO2 מראים תיאבון וגדילה מופחתים גם כאשר רמת החמצן המומס נראית מספקת. הניהול מסתמך על אוורור נמרץ ומגדלי דה-גזינג, במיוחד במערכות חקלאות מים סגורות (RAS) שבהן ניתן לסלק CO2 ביעילות פחותה מאשר ביחידות זרימה רציפה. רמות ה-CO2 עולות באופן צפוי עם הביומסה וההאכלה, ולכן מדידה שגרתית לצד חמצן מומס ו-pH מספקת אזהרה מוקדמת מפני אוורור לקוי; ערכים מעל 10 mg/L מצדיקים דה-גזינג מתקן, וערכים מעל 20 mg/L נחשבים מזיקים לרוב הסלמוניים ומינים ימיים רבים.