בקרת צפיפות כופתיות: צף לעומת שוקע
צפיפות הכופתיות, הנשלטת בעיקר באמצעות עוצמת בישול האקסטרוזיה ומידת התפשטות העמילן הנובעת מכך, קובעת אם מזון צף על פני המים, שוקע לאט בעמודת המים, או שוקע במהירות. זוהי תכונה פיזית המתוכננת במכוון להתאים להתנהגות האכילה הטבעית של מין מסוים, ולא תוצר לוואי מקרי של תהליך הייצור. כופתיות צפות, המיוצרות באמצעות אקסטרוזיה בטמפרטורה גבוהה יותר וגזירה חזקה יותר הממקסמת את התפשטות האדים ולוכדת כיסי אוויר במבנה הכופתית, מתאימות למינים הניזונים מפני המים כגון אמנונים (מושט) וכמה מיני שפמנונים, ומאפשרות למגדלים לצפות ישירות בפעילות האכילה ובתאבון על פני המים, אות משוב ויזואלי שמזונות שוקעים לאט או מהר אינם מספקים. כופתיות שוקעות לאט, המתוכננות לטווח צפיפות צר מעט מעל צפיפות המים עצמם, מתאימות למינים הניזונים באמצע עמודת המים או כאלה שאינם נוטים לאכול מפני המים, בעוד שכופתיות שוקעות מהר וצפופות יותר, המיוצרות בדרך כלל עם פחות התפשטות אקסטרוזיה או באמצעות כפיתה קונבנציונלית ולא אקסטרוזיה, מתאימות לשרימפס הניזונים מהקרקעית ולמינים שאינם ניזונים מפני המים כלל. עקביות הצפיפות בתוך אצווה ייצור בודדת חשובה לא פחות מעמידה בצפיפות היעד בממוצע, שכן אצווה עם שונות רחבה בצפיפות בין כופתית לכופתית תציג קצב שקיעה לא עקבי בבריכה או במיכל, מה שיסבך הן את תצפית התנהגות האכילה והן את חלוקת המזון האחידה על פני אוכלוסייה מאוכלסת.
