חקלאות אצות ים (קפפיקוס וגרסילריה)

חקלאות אצות ים של מיני Kappaphycus alvarezii ו-Gracilaria היא מגזר החקלאות הימית הגדול בעולם בנפח, המייצר אצות אדומות עבור הידרוקולואידים כמו קרגינן ואגר. חוות מורכבות מקווים יחידים קבועים מעל הקרקעית, קווים ארוכים צפים, או מערכות רפסודות במים רדודים, צלולים ושטופי זרם בעומק 1-3 מטר, עם שברי זרעים במשקל 100-150 גרם הקשורים במרווחים של 20-30 ס"מ לאורך הקווים. הגידול הווגטטיבי מהיר: קפפיקוס יכול להגדיל את הביומסה פי חמישה ב-45-60 יום באזורים טרופיים, מה שמאפשר 6-10 מחזורי קציר בשנה ותשואות של 20-40 טון משקל יבש לדונם בשנה. דרישות המים תובעניות: מליחות של 30-35 ppt, טמפרטורות של 25-30°C, ותנועת מים מספקת לחידוש חומרים מזינים והסרת אפיפיטים; אתרים דלי חומרים מזינים או עמוסי סחף מפחיתים את התשואות באופן חד. הסיכונים העיקריים הם התפרצויות מחלת 'קרח-קרח' בתקופות חמות ודלות זרימה, צמיחת יתר של אפיפיטים, נזקי סערה לקווים, ותנודתיות מחירים של חומר גלם מיובש, כאשר תכולת הלחות במכירה צריכה להיות מתחת ל-35-40%. היעדר תשומות של מזון, מים מתוקים או דשנים הופך מערכות אלו לבנות קיימא באופן יוצא מן הכלל, והן משתלבות באופן טבעי עם דגים או רכיכות בחקלאות ימית רב-טרופית משולבת, שם הן סופגות חומרים מזינים מומסים מבעלי החיים המגודלים במשותף.