כשל בהתנשלות ושריון רך

שרימפס גדלים רק על ידי השלת השלד החיצוני בתהליך ההתנשלות (אקדיזיס); התנשלות כושלת או לא מלאה עוצרת את הגדילה ולעיתים קרובות קטלנית. כשל בהתנשלות מתבטא בשרימפס שנתקעו בקוטיקולה הישנה, קליפות שהתפצלו אך לא הושלו (exuviae), או בעלי חיים עם שריון רך וגומי באופן מתמשך זמן רב לאחר חלון ההתקשות הצפוי של כ-12 עד 24 שעות. הגורמים מתרכזים סביב שלושת התשומות שהקוטיקולה החדשה זקוקה להן: סידן ומינרלים מהמים ומהתזונה, אנרגיה מספקת ופוספוליפידים להנעת ההתנשלות, ויציבות סביבתית. בסיסיות נמוכה או משתנה (מתחת לכ-100 מ"ג/ליטר כ-CaCO3), מים רכים או בעלי מליחות נמוכה, וניטריט גבוה פוגעים כולם בסיוד; חמצן מומס נמוך, תנודות טמפרטורה ולחץ טיפול מדכאים את הטריגר ההורמונלי להתנשלות; ופערים תזונתיים בסידן, זרחן, אנלוגים של ויטמין D, או פוספוליפידים מייצרים קליפות רכות גם במים טובים. שרימפס בעלי שריון רך פגיעים הרבה יותר גם לקניבליזם ולזיהומים חיידקיים עד שהקוטיקולה מתקשה. הניהול כולל תיקון בסיסיות ואיזון מינרלים עם סיד או תוספי מינרלים, ייצוב טמפרטורה וחמצן מעל 4 עד 5 מ"ג/ליטר, והאכלת דיאטות בדרגת רבייה או גידול עם פוספוליפידים וכולסטרול מספקים. כאשר קליפות רכות נמשכות למרות כימיית מים טובה, יש לחקור מיקוטוקסינים או מחלת הפטופנקרס.