מרכיבי מזון ביו-מועשרים (גידולים מועשרים במיקרו-נוטריינטים)

ביו-פורטיפיקציה היא טיפוח או הנדסה של זני גידולים המשמשים כמרכיבי מזון כך שיכילו רמות מוגברות באופן טבעי של נוטריינט יעד ספציפי, כאשר זני צמחי שמן מסוימים שטופחו לתכולת חומצות שומן אומגה 3 מוגברת מהווים דוגמה רלוונטית ישירות למזון לחקלאות מים (aquafeed), באמצעות טיפוח צמחים סלקטיבי קונבנציונלי או, במקרים מסוימים, שינוי גנטי, במטרה לספק חומר גלם משופר תזונתית במקום להסתמך לחלוטין על תוספים נפרדים או תיקון באמצעות תוספים סינתטיים בדיעבד. עבור מזון לחקלאות מים בפרט, גידולי צמחי שמן ביו-מועשרים שהונדסו לצבור EPA ו-DHA, חומצות שומן שגידולי צמחים אינם מייצרים באופן טבעי בכמויות משמעותיות, מייצגים הישג טכני ראוי לציון, שכן השגתו דרשה החדרה ואופטימיזציה של הגנים הספציפיים למסלולים המטבוליים הנדרשים לסינתזה של חומצות שומן ארוכות שרשרת אלו בתוך צמח יבשתי שאין לו יכולת ביוסינתטית טבעית עבורן, אתגר הנדסה גנטית שונה מהתכונות הפשוטות יותר של עמידות לקוטלי עשבים או למזיקים השולטות ברוב פיתוחי הגידולים המהונדסים גנטית המסחריים האחרים. אימוץ מרכיבים ביו-מועשרים בפורמולציית מזון מסחרי לחקלאות מים תלוי באותם גורמים של אישור רגולטורי, קבלה בשוק ותחרותיות עלות המשפיעים על מרכיבים מהונדסים גנטית אחרים, כלומר היתרון התזונתי של גידול ביו-מועשר לבדו אינו מבטיח אימוץ מסחרי אם האישור הרגולטורי מתעכב בשווקי מפתח או אם המרכיב נושא פרמיית עלות המקזזת את יתרונו התזונתי בהשוואה לחלופות של רכש קונבנציונלי בתוספת תוספי השלמה. ביו-פורטיפיקציה מציעה נתיב פוטנציאלי יעיל מבחינת קרקע להפחתת התלות בשמן דגים, במיוחד משום שהיא יכולה, באופן עקרוני, לספק חומצות שומן אומגה 3 באמצעות תשתית קיימת בקנה מידה גדול של גידולי צמחי שמן יבשתיים במקום לדרוש מערכות ייצור חדשות לחלוטין, אם כי הפריסה בפועל בקנה מידה מסחרי וחדירת השוק נותרות מוגבלות בהשוואה לשמן אצות ולשמן דגים קונבנציונלי כיום.