עומס טפילים

עומס טפילים הוא המספר הכמותי של טפילים לכל פונדקאי – לדוגמה, נקבות בוגרות של כיני ים לדג, תולעי זימים לכל קשת, או איזופודים לדג – הנמדד על ידי דגימת תת-קבוצה מוגדרת (בדרך כלל 10–20 דגים לכל כלוב או בריכה) במרווחי זמן קבועים, בדרך כלל כל שבוע עד שבועיים. זהו אינדיקטור מוביל: העומס עולה שבועות לפני הופעת סימנים קליניים, ולכן ספים מבוססי מגמה מפעילים התערבות מוקדמת. תחומי שיפוט המייצרים סלמון אוכפים תקרות מספריות, כגון המגבלה של נורבגיה של 0.2–0.5 נקבות בוגרות של Lepeophtheirus salmonis לדג במהלך חלון נדידת דגיגי הסלמון הפראיים, וזאת בדיוק מכיוון שעומס הטפילים מתואם עם סיכון ההעברה לאוכלוסיות בר; ספירות מעל הסף יכולות לחייב חוקית טיפול, הסרת כינים או קציר מוקדם. שיטות הספירה עברו מבדיקה ידנית לכיוון מוני סטריאו-מצלמה ומוני לייזר עם תוכנת ראייה ממוחשבת המעריכה את מספר הכינים לדג כשהם שוחים ליד חיישן, ובכך מבטלת שגיאות דגימה ועלויות עבודה. מסלולי עומס הטפילים מנחים גם את תזמון פריסת דגי ניקוי, טיפולי אמבט מים מתוקים או מי חמצן, והחלטות לגבי השבתת אתרים, והם משמשים בסיס להסכמי ניהול מבוססי אזור שבהם חוות שכנות מתאמות את תזמון הטיפול כך שזיהום חוזר משכנים שלא טופלו לא יבטל את השפעת הסרת הכינים של החווה עצמה.