קביעת גודל חיטוי UV (מינון וזרימה)

חיטוי אולטרה סגול (UV) בחקלאות ימית מוגדר בגודלו על ידי התאמת מינון ה-UV המסופק, הנמדד במיליג'אול לסנטימטר מרובע (mJ/cm²), לקצב הזרימה המתוכנן של לולאת המים. השבתה של חיידקים, וירוסים וטפילים חד-תאיים עוקבת בקירוב אחר קינטיקה מסדר ראשון, כך שהכפלת המינון מייצרת הפחתה לוגריתמית נוספת קבועה; יעדים טיפוסיים הם 30–40 mJ/cm² לבקרת חיידקים כללית במערכות RAS, ו-100+ mJ/cm² כאשר יש צורך לשמור על פתוגנים ויראליים כגון IPNV או VHSV מתחת לסף זיהוי. קביעת הגודל חייבת לקחת בחשבון את העברת ה-UV (UVT) של המים, התיישנות המנורה (התפוקה יורדת ב-20–30% במשך 8,000–12,000 שעות פעולה), וזיהום השרוול על ידי סידן וביופילם, כל אלה מפחיתים את המינון המסופק בפועל. זרימה קצרה דרך הכור קריטית באותה מידה: יחידה המדורגת ב-200 mJ/cm² ב-50 m³/h המעבירה 70 m³/h עשויה לספק פחות ממחצית המינון הנקוב. מים עכורים, צבעוניים או עשירים בחומרים אורגניים סופגים UV וייתכן שיזדקקו לסינון מקדים באמצעות מסנן תוף או מסנן מדיה לפני הכור. מבחינה תפעולית, חוות צריכות לנטר חיישני עוצמה, לאמת באמצעות ספירות מיקרוביאליות תקופתיות, ולנקות שרוולי קוורץ בלוח זמנים קבוע, מכיוון שיחידת UV קטנה מדי או לא מתוחזקת מעניקה תחושה כוזבת של ביו-בטיחות בעוד פתוגנים ממחזרים במערכת.