יחס חלבון

יחס חלבון, בניסוח מזון, הוא שיעור החלבון הגולמי בתזונה המבוטא כאחוז מהחומר היבש, ובדרך כלל נע בין 35–55% במזונות מים: כ-55% לטורפים ימיים כמו בס וצלופח, 45–50% לסלמונידים, 40–45% לאמנונים (טילפיה), ו-35–40% לשרימפס. חלבון הוא המרכיב המקרו-תזונתי היקר ביותר, ולכן היחס נקבע למינימום העונה על דרישות המין לגדילה בשלב חיים נתון, ולאחר מכן מאוזן על ידי אנרגיה ניתנת לעיכול כדי להגיע ליחס חלבון-לאנרגיה רצוי (כ-22–26 גרם חלבון ניתנה לעיכול לכל MJ בדגים טורפים). האכלת חלבון מעל הדרישה מבזבזת חנקן: חומצות אמינו עודפות עוברות דה-אמינציה ומופרשות כאמוניה, מה שמעלה ישירות את עומס ה-TAN במים ומפעיל לחץ על הביופילטרים במערכות RAS. לעומת זאת, חלבון מתחת לדרישה מפחית גדילה ו-FCR. עבור יצרן המזון, יחס החלבון משפיע על העלות, שילוב קמח דגים ושמן דגים, והצורך בתוספת חומצות אמינו גבישיות (ליזין, מתיונין) לאיזון הפרופיל. החקלאי קורא זאת יחד עם מגמות FCR ואמוניה: רמת אמוניה עולה בתזונה עשירה בחלבון מאותתת שהמערכת, ולא הדגים, היא המגבלה.