גידול בקלה אטלנטית

גידול בקלה אטלנטית (Gadus morhua) מתייחס לגידול מין שהוכח כפשוט יחסית מבחינה ביולוגית לבקיעה והאכלה, אך קשה מסחרית להרחבה, מכיוון שמלאי בקלה מבויתים מוקדמים הגיעו לבגרות מינית בגיל 2-3 שנים, הרבה לפני שהגיעו לגודל שוק, מה שהפנה אנרגיה לפיתוח בלוטות מין וגרם להתנהגות רבייה הנוטה לבריחה בכלובי ים. הגידול מתבצע בכלובי רשת, מצעירים במשקל של כ-50-100 גרם ועד למשקל קציר של 2.5-5 ק"ג, במשך 18-24 חודשים, בטמפרטורות מים של 4-12 מעלות צלזיוס. יחסי המרה מזון של כ-1.0-1.3 ניתנים להשגה עם מזונות ימיים מודרניים בשיחול, כאשר טמפרטורת המים והחמצן נשארים בטווח המתאים, שכן הבקלה סובלת טווח טמפרטורות צר יותר מאשר סלמון, והגדילה נעצרת בחדות מעל כ-14-16 מעלות צלזיוס. המיקוד הטכני המתמשך של התעשייה היה בבחירת דגי רביה בעלי התבגרות מאוחרת ובמניפולציה של משך האור (פוטופריוד) כדי לדכא רבייה מוקדמת, שכן יבול בקלה שמגיע לבגרות לפני הקציר מאבד מאיכות הבשר וערך השוק שלו. בהשוואה לסלמון, לגידול הבקלה הייתה טביעת רגל גלובלית קטנה יותר היסטורית, והוא התרכז בנורווגיה ובחלקים של קנדה האטלנטית, עם עניין מסחרי מחודש הקשור לגנטיקה משופרת של דגי רביה וללחץ גובר על מכסות בקלה מן הבר, הדוחף קונים לכיוון אספקה מגידול.