גדילה מפצה
גדילה מפצה היא שלב של גדילה מואצת — המונעת על ידי תיאבון מוגבר (היפרפאגיה) ויעילות מזון משופרת — המתרחשת לאחר תקופה של הגבלת מזון, איכות מים ירודה, או עקה אחרת המגבילה גדילה, ובמהלכה בעל החיים משחזר חלקית או מלא את חסר הגודל יחסית לבני גילם שניזונו ברציפות. ההשפעה נשענת על הקצאה מחדש פיזיולוגית: בעלי חיים מוגבלים מדכאים תהליכים יקרים (תפקוד חיסוני, התפתחות גונדות) ונותנים עדיפות לתחזוקה, ולאחר הזנה מחדש ממירים מזון לגדילה סומטית בקצבים גבוהים מהרגיל למשך חלון של שבועות. מבחינה מסחרית, חוות מנצלות זאת במכוון: תקופות הגבלה קצרות ומבוקרות — עונתיות בכלובים החשופים לטמפרטורות חורף נמוכות, או מתוזמנות בפרוטוקולי אמנון וסלמון צעיר — יכולות לייצר משקלים סופיים שווים עם צריכת מזון כוללת נמוכה יותר, לשפר את יחס המזון-המרה הכולל ולהפחית את עלות המזון לקילוגרם. להשפעה זו יש מגבלות קשות. הגבלה חמורה מדי, מוקדמת מדי (במהלך שלבי זחל מוקדמים, שבהם העיכוב בגדילה הוא קבוע במהותו), או ארוכה מדי מובילה להפחתת גודל בלתי הפיכה, מצב חיסוני לקוי, ותמותה גבוהה יותר לאחר מכן במקום השלמה; וגדילה מפצה בדרך כלל אינה משחזרת באופן מלא את מקדם המצב, איכות הגונדות, או תכולת השומן בפילה גם כאשר המשקל מושג. פרוטוקולים דורשים לפיכך אימות ספציפי למין ולשלב: חלון ההתאוששות, משכו, ועומק ההגבלה הבטוח המרבי כולם משתנים. בשימוש נכון, גדילה מפצה היא כלי עוצמתי לכלכלת מזון; בשימוש עיוור, היא מייצרת פרטים ננסים.
