פלוקולציה וקואגולציה (טיפול במים)

קואגולציה ופלוקולציה מסירות חלקיקים קולואידיים עדינים, חומרים אורגניים מומסים ופוספט ממי החווה על ידי אגרגציה כימית שלהם לפתיתים ('flocs') שניתנים לשקיעה או סינון. מינון הקואגולנטים משתמש באלומיניום סולפט (אלום) בריכוז 5–50 מ'ג/ליטר, ברזל כלוריד בריכוז 2–30 מ'ג/ליטר, או פולימרים אורגניים (PAC, פלוקולנטים מבוססי כיטוזן) בריכוז 0.1–5 מ'ג/ליטר, המוספים בנקודת ערבוב מהיר עם 30–90 שניות של טורבולנציה גבוהה לייצוב מטעני החלקיקים, ולאחר מכן 10–30 דקות של פלוקולציה עדינה שבה מיקרו-פתיתים מתנגשים וגדלים. ה-pH האופטימלי לקואגולציית אלום הוא 6.5–7.5 ולמלחים פרוטיים 5.0–6.5; מחוץ לטווחים אלה, המינון חייב לעלות בחדות בעוד איכות הפתיתים יורדת. בחקלאות ימית, התהליך משרת שלושה תפקידים: הבהרת מי כניסה מנהרות או בארות, טיפול בקולחים כדי לעמוד במגבלות פריקה של מוצקים מרחפים וזרחן, וליטוש מי RAS כדי להקל על מסננים מכניים מחלקיקים מתחת ל-10 מיקרומטר. נפח הבוצה הוא עלות תפעולית אמיתית, בערך 0.3–1.0 ק'ג מוצקים יבשים לכל ק'ג אלום שמוסף, ויש להעבירו לשקיעה או ניקוז. מינון יתר עלול להשאיר שאריות אלומיניום או ברזל במים, שהם רעילים לדגים ברמות נמוכות של מ'ג/ליטר, ולכן יש לבצע בדיקות צנצנת ('jar tests') לפני מינון בקנה מידה מלא, ומי כניסה מטופלים צריכים לעבור דרך מסנן מדיה לפני הגעתם למיכלים.