חוזים עתידיים וחוזים ממוקדים לגידור סחורות מזון

חוזים עתידיים הם הסכמים סטנדרטיים הנסחרים בבורסה לקנייה או מכירה של סחורה (כגון קמח סויה, שמן דגים בשווקים פחות נזילים וממוקדים יותר, תירס) במחיר קבוע לאספקה עתידית. הם מאפשרים ליצרן מזון לדגים או לחווה אינטגרטיבית גדולה לקבע עלויות תשומות לפני הצורך ברכישה בפועל, ובכך להגן מפני תנודתיות מחירים שאליה עסק חקלאות ימית הרגיש לעלויות מזון היה נחשף ללא גידור, שכן מזון הוא בדרך כלל עלות התשומות הגדולה והתנודתית ביותר מבחינת מחיר שעמה מתמודדים רוב העסקים. חוזים ממוקדים (פורוורד) משרתים פונקציית קיבוע מחיר דומה אך הם הסכמים דו-צדדיים הנסחרים באופן פרטי ולא מכשירים סטנדרטיים הנסחרים בבורסה. הם מציעים גמישות רבה יותר בתנאי החוזה, כמות, עיתוי אספקה ודרגת מוצר ספציפית, אך כרוכים בעלות של סיכון צד נגדי – הסיכון שהצד השני לא יכבד את ההסכם. סיכון זה מבוטל בחוזים עתידיים הנסחרים בבורסה באמצעות מבנה חדר הסליקה המיועד במיוחד להבטיח באופן מרכזי את ביצוע החוזה. גידור יעיל דורש שהפוזיציה המגודרת תהיה בקורלציה טובה עם החשיפה לסחורה הפיזית בפועל המנוהלת. סיכון הבסיס (basis risk), שהוא הפער בין מחיר הייחוס של החוזה העתידי הסטנדרטי לבין המחיר בפועל שקונה ספציפי משלם עבור הסחורה הפיזית הספציפית שלו, שעשויה להיות מובחנת אזורית או איכותית, פירושו שאפילו גידור עתידי מבוצע היטב אינו מבטל לחלוטין את סיכון המחיר, אלא מפחית אותו באופן משמעותי יחסית למצב שבו נשארים ללא גידור כלל. פעולות חקלאות ימית קטנות יותר חסרות בדרך כלל את קנה המידה של העסקאות, הגישה לנזילות והמומחיות המסחרית המיוחדת כדי להשתמש בגידור עתידי וממוקד באופן ישיר. משמעות הדבר היא שכלי ניהול סיכונים זה משמש בעיקר חברות מזון אינטגרטיביות גדולות ופעולות חקלאות ימית משולבות אנכית גדולות, כאשר חוות קטנות יותר חוות בדרך כלל תנודתיות במחירי הסחורות בעקיפין דרך התמחור של ספק המזון שלהן, במקום לגדר את חשיפת הסחורה הבסיסית בעצמן.