ניהול מי נטל (IMO)

ספינות נוטלות מי ים כנטל ליציבות ופורקות אותם במקום אחר, ומכיוון שמים אלו נושאים פלנקטון חי, זחלים ופתוגנים, אמנת ניהול מי נטל של הארגון הימי הבינלאומי (IMO) (בתוקף מאז 2017) דורשת מכלי שיט מעל טונאז' מסוים לטפל במי הנטל לסטנדרט פריקה ביולוגי לפני שחרורם, בדרך כלל באמצעות חיטוי UV, אלקטרוכלורינציה, או מערכות סינון-פלוס-כימיקלים המאושרות להרוג או לנטרל את רובם המכריע של האורגניזמים עד לגדלי מיקרומטרים. עבור חקלאות ימית, פריקת נטל ליד אתר חווה היא נתיב חדירה מוכר למינים פולשים, ציסטות של פריחת אצות מזיקות, ופתוגנים של דגי סנפיר או רכיכות שגרמו להתפרצויות מחלה אזוריות מתועדות לאחר אירוע פריקה בלתי מבוקר בודד. חוות הממוקמות ליד נתיבי שיט או נמלים מרכזיים משלבות יותר ויותר אזורי החלפת מי נטל והגבלות פריקה בהערכות סיכוני האתר, לצד דפוסי זרמים והיסטוריית פריחת אצות מזיקות (HAB). הציות מאומת באמצעות ספר רישום מי נטל ובדיקות תקופתיות של מדינת הנמל, ופריקה שאינה תואמת עלולה להפעיל את אותם פרוטוקולי תגובת ביו-בטיחות המשמשים להתפרצות מחלה ממקור לא ידוע.